כדאי לדעת

נניח שבארץ מסוימת, בעיר מסוימת בוחנים את ילדי הגן כדי לראות האם הם בשלים או לא בשלים לכיתה א', כלומר

מבחינה התפתחותית אחד הלקחים מהמחקרים האלה הוא שאם ילדים לא התשמשו באסטרטגיה זה לא היה בגלל איזשהי מגבלה קוגניטיבית מובנת,

המשך משבוע שעבר – מדובר בטרנספורמציה פנימית שנשענת במידה זו או אחרת על הבשלה נוירולוגית. התוצאה של ההבשלה הזאת היא

בנדר – אחד הכרטיסים מציג שורה של נקודות, ברור שלילדים הקטנים יותר קשה להעתיק במדויק, הקושי הוא לא רק המספר

התסביך האדיפלי: התינוק חסר אונים, ואמא שלו עוזרת לו- כך שכל האנרגיה המנטלית שלו (הליבידו), שצריכה להצמד למשהו נצמדת לאמא

  מעבר לזמנים ותרבויות, אנו יכולים לזהות שינוי ביחס החברה לילדים שמתרחש בין גילאי 5-7. עוד בשנות ה60-ARIES כתב ספר

היום, ה-APA, בעל מחלקה שלמה שמוקדשת לחקר הנושא. מסגרות על שיעזרו לנו לארגן את התיאוריות בקורס: האם יש תיאוריות גדולות

אינטואטיבית ויגוצקי צודק, איך בודקים את זה אמפירית? פיאז'ה וויגוטסקי מנבים קשר הפוך בין למשל משחק ויכולת אינטלגנטית. אצל ויגוטצקי

האם ילדים פרה אופרטיבים הם כל כך אגוצנטרים ומוגבלים כמו שחשב? חלק מהניתוח של פיאז'ה מבוסס על כך שמצד אחד

בלי להיכנס לסוגיה הספציפית של המשחק אפשר לדעת מה התשובה שלו לגבי השאלה: האם צורות המשחק משתנות עם הגיל –

מקובי אומרת שבאופן כללי ניתן למקם סגנונות הורות על פני 2 ממדים: רגישות – חום. שליטה. (ברור שזה לא לחלוטין

ויגוטסקי הכיר את העבודה של פיאז'ה אבל לא הסכים איתו בעניין הזה. ה'דיבור הפרטי הזה מבחינתו לא מסמל מגבלה אלא