מעבר מאגוצנטריות

• בנדר – אחד הכרטיסים מציג שורה של נקודות, ברור שלילדים הקטנים יותר קשה להעתיק במדויק, הקושי הוא לא רק המספר המדויק של הנקודות הוא זה שהם ימשיכו לצייר נקודות על קצה הדף. כלומר, הם התחילו לעשות משהו, הנטייה הכללית של כולנו היא להמשיך והיכולת לעצור היא יכולת שמתפתחת משמעותית בין גלאי 5-7.

  עוד ניסוי על למידת הבחנה של קנדל & קנדלר – כמה זמן לוקח לילדים ללמוד מהו הגירוי הנכון מתוך 2. ילדים בגלאי 5-7. בשלב הראשון הציגו להם כל פעם זוג של גירויים בצורות שונות ובצבעים שונים והם היו צריכים ללמוד לבחור את הגדול ואז ללחוץ עליו. לא היה הבדל בין ילדים צעירים ויותר גדולים בשלב הזה. אח"כ הם היו צריכים ללמוד משהו אחר, קבוצה מסוימת הייתה צריכה ללמוד שעכשיו צריך לבחור דווקא את הקטן. לעומת זאת הקבוצה השנייה הייתה צריכה ללמוד לבחור את הגירוי השחור. השאלה הייתה איזה משני השינויים האלה ילדים למדו יותר מהר. מה שמעניין בניסוי הזה זה שלילדים בני 5 מעבר אחד היה יותר קל ולילדים בני 7 השני היה יותר קל. במונחים של למידה אנשים הלמידה היו מצפים שהצבע יהיה יותר קל בכלל כי ההיגיון היה שכדי ללמוד היפוך צריך קודם בלמידה של גדול ואז להתחיל בלמידה של קטן. לכן זה אמור להיות יותר קל ובאמת לילדים בני 5 זה יותר קל. למה לילדים בני 7 וגם לנו יותר קל ללמוד גדול-קטן? כי הם חושבים, מדברים לעצמם ואומרים "אהא! צריך לבחור את הגדול", ברגע שהם הפעילו את המושג על המטלה והם עדין על הגדול-קטן הם לא צריכים ללמוד צעד צעד שגדול הוא לא נכון. טענו שההבדל הזה נובע מכך שהילדים נעזרים בתיווך מילולי, כלומר הם לא פועלים אוטומטית אלא יותר נוטים לדבר לעצמם, זה מזכיר את הפיגומים של ויגוטסקי. המעבר שאנו רואים פה הוא היכולת להיעזר בשפה כדי לפתור בעיות, אז היתרון של הגדולים הוא שהם לא פועלים אוטומטית אלא מבינים את העיקרון ומשתמשים בו לפתור את הבעיה הבאה. זה התפתחות בויסות המילויל, ביכולת להעיזר בשפה כדי לפתור בעיות. (ביקשו מהילדים לדבר בקול רם בזמן הפיתרון).

• זיכרון – זיכרון עבודה, כלומר כמה פריטים ניתן להחזיק בו זמנית בזיכרון. חל שיפור משמעותי בגילאי 5-7. קיבולת הזיכרון בקרב המבוגרים הוא 7+-2. בין גלאי שנתיים עד 7 הקיבולת זה 2-3 פריטים. אחרי גיל 7 זה עולה ל-5. בגיל ההתבגרות זה 7+-2. בגילאים 5-7 יש שיפור.

אם ניקח את שלושת הדברים האלה ביחד נראה שדברים משתנים: בהתמצאות במרחב, בעיכוב תגובה ובאופן כללי ביכולות להיעזר בשפה ובמחשבה כדי להתנהל. למה השינוים הקצת מוזרים האלה רלוונטים ללימוד כיתה א'? אם יש הרבה ילדים – עיכוב תגובה, דחיית סיפוקים. התמצאות במרחב חשוב ללמידה, לקרוא ולכתוב יותר קל כאשר קשורים לסימון המספרים. זיכרון עבודה חשוב כי מורים מדברים כל הזמן ונותנים הוראות, ככל שיש זיכרון עבודה עם קיבולת טובה יותר יש יותר סיכוי שהילד יזכור את כל ההוראות ולא רק את ההוראה הראשונה והשנייה. הרמה הכי בסיסת להיות תלמיד הוא לעשות מה שהמורה אומרת.

למה בעצם יש את השינוי? אפשרות מאוד סבירה היא שמשהו קורה בהתפתחות המוחית של הילדים. אם אנו חושבים על התפתחות פנימית ועל מעבר מעניין בין גלאי 5-7 אנו חושבים על פיאז'ה. כי מבחינתו יש מעבר משלב לשלב של אופרציות קונקרטיות. כלומר, מעבר מייצוגים מנטלים לאפשרות לפעול על הייצוגים האלה לצורך של התפתחות של סכמות.

• המעבר מקדם אופרציות לאופרציות הוא מעבר מאגוצנטריות – קושי ליטול פרספקטיבה אחרת. למשל: בתבנית נוף בניסוי.
• מדיבור פרטי (במצגת) להבנה של כוונות, לתיאום חברתי, למשחקים עם כללים, להבנת המצב או המוח של האחר…
• במקביל יש מירכוז תפיסתי כאשר הילד הצעיר מתקשה להתייחס לשני דברים בו זמנית והקושי הזה עומד בבסיס הקושי לשימור.
• מיון – ילדים בשלב האופרטיבי יכולים למיין, למשל לפי צבע. הם מתקשים כאשר יש יותר מממד אחד. למשל: אם נראה להם הרבה חרוזים אדומים, מעט צהובים ונשאל אותם האם יש יותר חרוזים או יותר חרוזים אדומים? שאלה מכשילה והם אכן נכשלים.
  אם מראים להם קוביות וכדורים שחלק מהם לבנים וחלק לבנים ומבקשים מהם לסדר אותם לפי קבוצות ילדים בשלב אופרציות קונקרטיות יוצרים 4 קבוצות וילדים צעירים יותר לא מצליחים לעשות את זה. הוא שהם ממינים לפי 2 קבוצות או שהם מאבדים את זה (מבלבלים).
• זיכרון – אם מראים לילדים מגש ועליו כמה כלי מטבח קטנים, כלי כתיבה וכלי תחבורה ואומרים להם לזכור טוב מה שיש שם. הזיכרון או מספר הפריטים שילדים בני 7-8 יכולים לזכור הוא הרבה יותר מאשר בני ה-4-5. הילדים מארגנים את החפצים בקבוצות ומכאן שיש להם פחות לזכור, לעומת זאת הקטנים מארגנים תוך כדי בצורה אסוציאטיבית. מבחינת פיאז'ה השיפור בזיכרון הוא לגמרי לא מפתיע כי המעבר באופרציות מאפשר השתמשות באופרציות שקודם הם לא יכלו להשתמש בו.