המשך משבוע שעבר – מדובר בטרנספורמציה פנימית שנשענת במידה זו או אחרת על הבשלה נוירולוגית. התוצאה של ההבשלה הזאת היא שילדים בממוצע הופכים למוכנים למטלות ולאתגרים הלימודיים, הרגשיים והחברתיים שהחיים בכיתה א' דורשים.
לא ניתן "ללמד" את הטרנספורמציה הזאת. במונחים של פיאז'ה ילד שאין לו אופרציות לא מסוגל לבנות סכמות, למשל של שימור. אי אפשר ללמד שימור, וההבנה של שימור באיזשהו מקום תתרחש בעקבות המעבר מחשיבה של קדם אופרציות לאופרציות קונקרטיות.
יש ניסוי של מישהי בשם גלמן שבזמנו גם ניסתה בעצמה ללמד שימור ללילדים שלא הבינו את זה ולא הצליחה.
כל המעבר הזה רלוונטי ללימודים בכיתה א'. לדעת פיאז'נים חשיבה של אופרציות קונקרטיות היא חיונית להבנת חשבון. לטענתם ילד ממש מבין ש1+3=4 כאשר הוא גם מבין ש2+2=4 גם. יש להם הבנה של שימור כמויות. יש כאלה שמחמירים ואומרים שאת הפעולה של החיבור ממש מבינים כאשר מבינים את הפעולה המשלימה של החיסור – 4-1=3.
האם זה כל הסיפור?
כבר משנות ה-70 יש ביקורת הולכת וגוברת על הגישה המילולית של פיאז'ה. אם נתמקד בגילאים שלנו – קדם אופרציות, תחילת אופרציות קונקרטיות, הביקורת גם נשענת על ממצאים רבים שמראים שהחשיבה של ילדים צעירים, כביכול קדם אופרציות, היא פחות מוגבלת ממה שפיאז'ה חשב והרבה פחות אחידה. כלומר, הרבה פחות אי קביעות פנימית והרבה יותר שונות בין ילדים שהם כביכול באותו שלב.
אותם מחקרים הראו שילדים צעירים נוטים לגלות חשיבה יותר מפותחת כאשר:
- יש להם יותר ידע בתחום מסוים.
- בסביבות שהן מוכרות לעומת סביבות שהן לא מוכרות. יש מחקרים שמראים שעל אותו מושג ילדים מגלים חשיבה יותר מפותחת אם בוחנים אותם בבית מאשר אם בוחנים אותם במעבדה.
- עבור מטלות שהן יחסית יותר פשוטות אך עדיין דורשות מושג מסוים, יחסית למטלות שבוחנות את אותו המושג אך בשיטות יותר מסורבלות ומסובכות. למשל: הבעיה של שלושת ההרים הומצאה ע"י פיאז'ה ועוד מישהו כדי להראות את האגוצנטריות של ילדים בגלאי 4-5. לרוב ילדים בגילאים האלו נכשלים במטלה הזאת. ב-75 חוקרת בשם בורק טענה שיכול להיות שהטמטום שלהם נובע במידה רבה מהמטלה עצמה: תבנית נוף לא מוכרת בכלל, הרים וכל הרעיון שדברים מסתתרים מאחורים, לא היה לילדים רעיון רלוונטי לזה. היא בנתה תבנית יותר פשוטה ומוכרת לילדים עירוניים של בתים וצמתים בדיוק על אותו עיקרון שהילד רואה דבר אחר ממה שמישהו שיושב בצד השני רואה. היא מצאה שמרבית הילדים בגילאי 3-4 גילו הבנה טובה מאוד של העניין של הפרספקטיבה המשתנה.
זיכרון
תיארנו שיפור בזיכרון בגילאי 5-7 ודנו בחשיבות של זיכרון עבודה להסתגלות מוצלחת בכיתה א'. התייחסנו גם לעמדה של פיאז'ה לגבי שיפור הזיכרון עם המעבר אל האופרציות הקונקרטיות. הטענה שלו היא שאחרי המעבר לאופרציות קונקרטיות, עם הרכישה של סכמות ניהול הילדים מסוגלים ליישם את היכולות האלה לתחומים שונים כולל זיכרון, וכאשר מדובר בזכירה היכולת לקבץ פריטים רבים יחסית לקבוצות מעטות יחסית בהחלט משפרת את הזיכרון.
בהרבה מחקרים על הזיכרון מקריאים לילדים רשימה של חפצים מוכרים או מספרים. כשאנו צריכים לזכור מספר אנו חוזרים על זה באופן וורבלי, זו אסטרטגיה מצוינת לזיכרון עבודה. מחקרים רבים התייחסו לנושא של חזרה וורבלית. בשני מחקרים עשו מס' בדיקות: לקחו ילדים בני:4,6,8,10, הקריאו להם רשימות וצפו בהם כדי לראות איך הם עושים את החזרות. מצאו שבגלאי 4-6 כמעט ולא עשו את זה ובגלאי 8 כמעט כל הילדים השתמשו באסטרטגיה הזאת. הם מצאו באופן מפתיע שהיה קשר מעבר לגילאים בהאם הילדים השתמש בחזרה וכמה הוא זכר. בשלב הבא לקחו ילדים בני 6-7, הקריאו שוב רשימות וחילקו אותם לשתי קבוצות: אלו שהשתמשו באסטרטגיה של החזרה ואלו שלא. השלב הבא היה לקחת את אלו שלא השתמשו באסטרטגיה ולנסות ללמד אותם. השאלה הייתה האם אחרי הלימוד הזה יחזרו לאותה מטלה של ספירה, האם הילדים עכשיו ישתמשו באסטרטגיה והאם זה יוביל לזכירה טובה יותר. כן, השתמשו יותר וזכרו יותר. בשלב האחרון רצו לראות האם באופן ספונטני אותם ילדים יישמו את האסטרטגיה למטלת זיכרון אחרת, למשל כשמראים להם חפצים במקום להקריא חפצים. פה ראו שלא הייתה כל כך העברה. החוקרים עצמם לא הופתעו כי בסופו של דבר ההשערה שלהם הייתה שזוהי אסטרטגיה שניתן ללמד אותה גם לילדים שגם לא משתמשים בה באופן ספונטני, אבל התערבות קצרת טווח ומאוד ממוקדת היא עוד לא מספיקה כדי להפוך את השימוש באסטרטגיה למשהו כמעט אוטומטי, וההנחה שלהם הייתה שעם יותר אימון וניסיון ילדים ירחיבו את השימוש באותה האסטרטגיה.
