היום, ה-APA, בעל מחלקה שלמה שמוקדשת לחקר הנושא.
מסגרות על שיעזרו לנו לארגן את התיאוריות בקורס: האם יש תיאוריות גדולות שאליהן יכולות להשתלב התיאוריות הגדולות. כשפסיואנליזה הייתה התיאוריה הגדולה זו הייתה היא אבל זה כבר פחות משפיע. היום יש שתי תיאוריות מתחרות:
- התיאוריות האבולוציוניות
- the meaning making paradigm- דת לא יכולה להיות מובנת ברמה אחת בלבד- ביולגית תרבותית וכו'. אין ברירה אלא להסתכל על זה בכמה רמות במקביל. ולכן זה אומר שכל אחת מהדיציפלינות שחוקרות את זה צריכות לעבוד יחד על מנת לגבש ממצאים שלמים יותר. זה נק יוצר משמעות שכן במרכז כל רמה הפרדיגמה הזו רואה את הצורך האנושי למשמעות כמניע לדת. הנסיון שלמקומי בעולם תהיה משמעות ויהיה הגיון. התיאוריה הזו קשורה גם לאקסנציאליסטים והושפעה ממנה.
זה לא אומר שהמחקרים נעשים בשמם, אלא שהם מנסים להיות התיאוריות הגדולות בתחום.
המאמר של מאסלו והקשר שלו לשאלות אקסנציאליטיות ופסיכולוגיה של הדת
באטסון לקח את פירמידת הצרכים של מאסלו, צרכים שהם conative, הם צרכים מוטביציונים, וצרכים שהם cognitive הם צרכים של הבנה וידע. באסטון אמר שלכל אחד מצרכים הללו ניתן להתאים פונקציה של הדת. כל צורך מעלה בנו שאלות אקסינציאליסטיות, ודת מציעה לנו תשובות אפשריות להתמודדות איתן.
אחד הדברים שבאטסון רומז אליהם, הוא שהצורך הראשון משום שהיה כה חשוב לאנושות לחתכילה, הוא אחד הסיבות להיווצרות הדת מלחתכילה- אנשים שנאבקים על רעב. היום, כאשר רובנו לא רעבים יותר, עבורם הפונקציה הזו של הרעב כבר לא משמעותית. אבל מעבר לכך הדת ממלאת עוד פונקציות במעלה הפירמידות. יש טקסים בדת שאנו מכוונים שיעזרו לנו למלא את הצרכים שלנו- בשלב הראשון של הפירמידה: טקסי גשם (אנתרופולוגים נמצאות סביב הגלובוס), תפילה לפני האוכל (ניתן למצוא כמעט בכל דת). הדת נותנת לנו אפשרות לבטא את החרדה שלנו, וזה כבר הרבה. היא נותנת לנו הזדמנות להרגיש שאנו מודים על מה שקבלנו. וזה נותן לנו מן תחושה של שליטה ואקטיביות.
בהנחה ומלאנו את הצרכים של המדרגה הראשונה אנו מגיעים לצרכי הביטחון. יש פה את הרעיון שהאלוהים מגן עלינו (פרויד ישתלב טוב בשלב הזה). מספר האנשים שהוקרבו על מנת שאלוהים ישמור על ביטחון השאר היה ענקי יחסית (בסביבות 8,000 באימפריה האצטקית). בואו נעשה משהו כדי לוודא שנהיה חשובים- מה נעשה? ניתן משהו בתמורה, מה? את הדבר עם הערך הכי עליון שיש לנו- חיים של אחרים. יש ויכוח שבחלק מהתרבויות הללו לא היה פרוטאין ולכן הם הקריבו אנשים והיו אוכלים אותם ומקבלים מזה פרוטאין.
השלב הבא הוא צרכי ההשתייכות- כל ההקשר הדתי של קבוצות והשתייכות. אני צריך להרגיש שמשהו אוהב אותי- אם אין לי בעל או אשה שאוהבים אותי לפחות אלוהים אוהב אותי. הקבוצה הדתית הקטנה שלי נותנת תמיכה מאד חזקה. זה גם הרעיון שאנו מיוחדים- האמונה היהודית שה' קדש אותנו ואוהב אותנו, להרגיש שאנו מיוחדים.
esteem needs- הצורך של אנשים להרגיש שהם עשו משהו חשוב ושמעריכים אותם. דת הרבה פעמים לא מעריכה את זה- אתה לא חשוב, אלוהים חשוב. אז כביכול יש קושי להסביר זאת כצורך שהדת ממלאת. אבל כן ניתן להגיש שהדת אוהבת אותך לא משנה מה אתה ואומרת שאתה שווה. מעבר לכך אם אתה עושה מצוות ודברים טובים כיוצא בזה שאתה דתי יכול לגרום לך להרגיש שעשית משהו חשוב.
הגשמה עצמית- מאסלו חשב שדת מאורגנת לא עושה זאת, כי היא מקבצת ודת מאורגנת לא נותנת לך להיות האינדיבודאל. אבל הוא כן אמר שאנשים שמגיעים לשלב של הגשמה עצמית לרב עוברים איזשהיא חוויה של רוחניות/ דתיות. הם מדווחים על חווית שיא, שמתואר במונחים דתיים. ש קורולציה חיובית בין החוויה הזו לאנשים שמרגישים שהם מלאו את שלב ההגשמה עצמית.
דת כקול לself transcendence: ההבנה של אנשים או הנסיון שלהם להתעלות מעל הצרכים שלהם, כגון בודההא והבודהיזם. יש גם את זה וצריך לציין את זה אחרי שדיברנו על כל הצרכים.
אושפיזין: מרושש מדברת עם האלוהים על המזון. חולקת איתו. צורך לביטחון מתפללת לביטחון. מודה לו. הצורך של הקהילה מחלקים כסף.
פרויד, פתח את מודל ה-tripartite model, עם האיד אגו והסופר אגו. הוא הדגיש גם את רעיון הלא מודע. כולנו מכירים את הדברים הללו שפרויד עשה. אבל כפסיכולוג דת אנחנו פחות מכירים אותו- על אף שזה ליווה אותו כל חייו. עבור פרויד הייתה שאלה אחת שעניינה אותו כל חייו: הוא הגיע ממקום מאד ביקורתי וגם מאד מופתע ומודהם- איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים אינטיליגנטים מאמינים במשהו שלו נראה מגוחך.בזמנו השאלה הזו הייתה חלוצית, על אף שהיום זה נשמע לנו מובן מאליו. פרויד לא נשאר עם אותה תשובה מההתחילה על הסוף, אפשר לחבר חלק מהתיאוריות שלו אבל בעקרון הן שלוש תיאוריות שונות למדע אנשים מאמינים.
