תחרות אוליגופוליסטית בשוק העולמי (שני יצרני מטוסים). כל חברה צריכה להחליט האם לייצר או לא. אם חברה אחת מייצרת סוג אחד של מטוס, זה משפיע על ההחלטה של החברה האחרת לייצר את המטוס השני (או אותו אחד). המצב הכי גרוע מבחינת החברות הן ששתיהן מחליטות לייצר אותו מטוס, והמצב הכי גרוע לצרכן הוא שהן לא ייצרו אף מטוס.אולם, המדינה יכולה לתת סובסידיה להוזלת עלויות בייצור מטוס מסוים, מה שיביא את החברה השנייה לבקש סובסידיה לייצר את המטוס השני. בכך ייווצר מצב שכל חברה מייצרת מטוס אחר ויש כסף שנעלם ולא הולך לאף אחד (כמו הנטל העודף).
מונופסון– קונה יחיד בשוק, כשהקונה הוא המשפיע על המחיר בשוק. אם הוא מחליט לקנות, יש לו יכולת להזיז את כל עקומת הביקוש. לקונה כזה יש אינטרס לצמצם את הקנייה שלו בשביל להוריד את המחיר. דוגמאות לשליטה של צרכן יחיד על ההיצע: וולמארט מאופיינת כסופרים ענקיים שמוכרים הכל. וולמארט מוכרת שטח מדף ולא מוצרים. היא יכולה להכתיב תנאים לספקים שמהם היא קונה שירותים.
אוליגופסון– מספר קונים (כמו האוליגופול רק הפוך).
קרטל– שת"פ ממוסד בין מספר ספקים או יצרנים (פורמלי או לא), על מנת להגביל את הכמות המיוצרת בשוק כדי שהמחיר יעלה. זהו תיאום שוק בניהם על מנת להרוויח יותר- הנמכת הייצור כדי שהמחיר יעלה. זה סוג של שת"פ לא יציב כי לכל אחד מהם יש אינטרס לרמות את שאר חברי הקרטל בקצת (אם ימכור טיפה יותר הוא ירוויח יותר) ולכן יש כאן תמריץ לרמות.בישראל היה קרטל המרצפות- מספר חברות שהחליטו לתאם את הייצור בשוק ולהקטין את הייצור. בנוסף הן חילקו את השוק (ביטול התחרות). הם הקימו יחידת אכיפה וענישה ביניהן כדי לפקח על השת"פ. הקרטל פעל 12 שנים ולבסוף התגלה בשל יחידת האכיפה הזו. קרטל זה לא חוקי. בגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה זה כן היה חוקי ותראו מה קרה בסוף.
ההבדל בין קרטל לאוליגופול הוא הניסיון לתכנן את השוק בצורה מלאכותית.
כלכלה פוליטית מרקסיסטית
מושגי יסוד במרקסיזם: מרקס 1883-1818 תבע את המונח "כלכלה קלאסית" ואותה הוא מבקר. שני מושגי מפתח: מטריאליזם, דיאלקטיקה. מבחינתו היחסים החברתיים בין בני האדם הם חומרניים מטריאליסטיים. מה שמבדיל את האדם מהחיה הוא העובדה שהוא יכול לעצב את הסביבה החומרית שלו.
הבסיס הכלכלי מארגן את כל החיים החברתיים, יחסי הייצור, וכדומה. בתוך המבנה הכלכלי יש את בעלי אמצעי הייצור, אמצעי הייצור עצמם (חלק מהם הם העובדים). מבנה היחסים החברתיים הוא היררכי (פירמידה). יש את בניין העל שמטרתו לשמר את המצב הקיים כפי שהוא. הוא כולל את הדת, הפוליטיקה, האידיאולוגיה ועוד.
שני מעמדות:מעמד הפועלים והבורגנות.השיטה הדיאלקטית שלו: תזה, אנטי-תזה וסינתזה.לבסוף תיווצר חברה פרולטרית, לא יהיה קניין פרטי, חברה אל-מעמדית (או על-מעמדית).
אינטרסים
צריך להבין את הקשר בין אינטרסים חומריים מצד אחד לסיפור המעמדות. התפיסה שהחברה היא מעמדית היא מרכזית במיוחד במרקסיזם. המעמדות מעוגנים פוליטית לא מופיעים בתוך המבנה הקפיטליסטי.
מעמדות:
- אינטרסים עצמיים ולעיתים מנוגדים. זאת מאחר והפרטים הם אינדיבידואליים ואין בניהם קשר. כל אחת מנסה לספק את הסיפוק החומרני שלה.
- תהליך המעבר לאינטרס מעמדי נובע מהכרה באינטרסים האלה כמשותפים. התפיסה היא שהאינטרסים אולי מנוגדים ברמה האינדיבידואלית, אבל הוא לא עצמאי- האדם שייך למעמד מבלי שידע זאת. איך מפתחים תודעה שהופכת את תודעת האינדיבידואלים למעמדית. לכל מעמד יש אינטרס משותף שגורם לאדם להיות מוכן לשים את האינטרס האישי שלו בצד לטובתו.
האינטרסים הללו צומחים מתוך מבנה הייצור. כלומר, האינטרס של האדם תלוי במיקומו המעמדי.החלוקה החברתית מגדירה את המעמדות. החלוקה למעמדות יוצרת אינטרס מעמדי במשתמע.
אינטרסים מעמדיים מנוגדים זה לזה בהכרח- האינטרס של הפרולטריון מנוגד לזה של הבורגנות.
ביקורת תפקוד השוק
כיצד נוצרים האינטרסים והמעמדות בכלכלה? כדי להבין זאת, צריך להבין את הביקורת של מרקס על הפונקציה של הכלכלה הקפיטליסטית: מרקס אומר שהשוק לא רק ממלא את מטרת סיפוק התועלת העצמית, אלא יש בו מנגנון שמאפשר לקפיטליסט לצבור הון (הערך העודף).
התפיסה המקובלת בכלכלה הקלאסית הייתה שלכסף יש שתי מטרות: א. אמצעי חליפין ומאפשר לקיים עסקאות בין מוצרים שונים. ב. ערך שימושי. כלומר, הפרטים בכלכלה מחזיקים בכסף רק בגלל שהם רוצים לקנות בו סחורות שמספקות להם תועלת. כדי לרכוש אותן הם מוכרים סחורות אחרות בעד כסף או מוכרים את כוח עבודתם.
זרימת הסחורות: זהו מעגל של צריכה: כוח עבודה/ קניין כלשהו–> מכירת המוצר וקבלת שכר–> ערך שימושי= קנייה בכסף.
מרקס אומר שבקפיטליזם יש עוד משהו שקורה בנוסף לכך- הכסף הוא לא רק בעל ערך חליפין ושימושי אלא גם בעל ערך בפני עצמו (צובר ערך). לכן, יש גם זרימה של הון ולא רק סחורות, כשהמטרה היא לא עוד קנייה אלא להשתמש בכסף כדי לייצר עוד כסף. זהו תהליך שקורה במקביל. מרקס קורא לזה "הערך העודף".
מה מקור הרעיון "הערך העודף"? הפירמה בוחרת לייצר בנקודה שיש לה רווח שולי שמשתווה לאפס. זה אומר פדיון פחות עלות. את הכסף הזה נותנים כתמורה מלאה לכל העובדים. אז מאיפה נוצר הרווח? הקפיטליסט יכול לקחת את הרווח הזה ולהשקיע במקומות אחרים במקום להחזיר כתמורה לעובדים.
מרקס אומר שבגלל שהקפיטליסט מנסה למקסם את כמות ההון, הוא הולך ושוחק את התמורה לעובדים וכך מתקיים הניצול.החלוקה המעמדית נוצרת בשל הסיפור של השימוש- האם אנו משתמשים בסחורה לטובת צריכה? (פרולטריון) או האם אנחנו משתמשים בכסף כדי לצבור הון? (קפיטליסטים).