להזיז אנשים- בחאג' הקרוב אמורים להגיע יותר משלושה מליון עולים לרגל למכה. עולי רגל זו תופעה שנמצאת בכל מקום. למשל האסלאם דורש מכל מי שיכול פיזית וכלכלית לעשות את העלייה הזו לפחות פעם אחת בחיים. וזה עובד וגורם לאנשים לסוע מרחקים אדירים
ציור מערה של חצי חיה חצי אדם, אנתרופוליגוים וארכאולוגים מאמינים כי תמונות אלו במערות מוקדמות מראות כי הן שומשו על ידי שאמאנים לטקסים דתיים. בערך ללפני 3000 שנה, שם אנו יודעים שעשו "קסם" והיו מיתוסים. מוקדם יותר יש לנו בעיקר זכר של קבורה. כלומר, בערך באותה תקופה שהתפתח ההומו סאפיאנס החלה להתפתח גם הדת. יש שיגידו ששני הדברים באים יחד- שאיך שאנשים חושבים ומה שאמאפשר להם ליצור דתות זה מה שהביא להתפתחות ההומו סאפיאנס.
הדת יכולה לגרום לנו להיות לא רציונאלים. אינטואיטיבית זה לא כל כך הגיוני- לא להזדווג אם אתה כומר, לצום ל-24 שעות. משהו בדת גורמת לאנשים לרצות לעשות את הדברים הללו.
- סימבוליזם דתי- הרגש שמעוררות תמונות כמו של ישו הצלוב. אנשים שהם נוצרים זה יצור אצלם רגשות מסויימים, ואם אתה יהודי יכול להיות שתרגיש משהו שונה לחלוטין.
- בקורס אנו נדבר על- להרגיש, לחשוב, ולעשות- בהשפעה של הדת. עבור כח כל כך חזק, זה לא מפתיע שהרבה תחומים ניסו לחקור את הדת. איזה תחומים עוד מנסים לחקור את הדת?
- מחלקת ההסטוריה- הם מנסים לתעד את הופעות הדת בהסטוריה, להשוות אותם לכוחות אחרים כמו המדינה למשל.
- מחלקת הבלשנות- פילולוגיה היא דוגמה לאיך מלומדים מנתחים טקסטים קדומים ומנסה להבחין בין השלבות שלהם וכך ללמוד על התפתחות השפה דרכם.
- אתנרופולוגיה- בד"כ מנסה להסתגל על תרבויות קדומות יותר, על אף שהיום אפשר למצוא גם כאלו שמתעסקים בדתות יותר מודרניות
- סוציולוגיה- מנסים להסתכל על הדת כמערכת, כמו מקס בבר- שהדת היא שהובילה לכל מערכת הקפיטליזם. היא מסתכלת על התמונה הגדולה, על הקבוצה, ומנסה לראות לאיזה תחומים קשורה הדת.
- לימודי דת השוואתיים- מנסים לראות מסורות דתיות ולראות מה שונה ומה דומה בדתות שונות. למשל במה מונותיאיסטים שונים מדואליסטים שונים מפוליתאיסטים.
- תיאולוגיה- בארה"ב יש בהרבה אוניברסיטאות בהן יש לימודי תיאולוגיה, הם חושבים על הדת וחושבים על איך אנשים חושבים על הדת.
- פסיכולוגיה- עדיין תחום קטן יחסית, והוא רק אחד מתוך תחומים בהם לומדים דת. נשאלת שאלה- האם זה נחוץ? ההבדל המשמעותי בין סוציולוגיה ופסיכולוגיה הוא גודל היחידה שלנו. בפסיכולוגיה אנחנו תמיד מסתכלים על העולם דרך משקפי היחיד. המסגרות הן לא המטרה אלא היחיד.
בירושלים זה ממש מובן מאליו למה ללמוד דת? יש אשכרה סינדרום בשם סינדרום ירושלים, שבו אנשים מגיעים לעיר ומתחילים לקבל חזיונות כאילו מהאלוהים, ואנשים אחרים רואים את כהתקף פסיכותי. הקריטריונים להפרעה הם- לבוש טוגה למשל, לשאת דרשה במקום קדוש. יש משהו בירושלים שמעלה את הרגשות לרמה כה קיצונית שזה יכול לקרות לאנשים שם. אבל לא רק בירושלים, אתה לא יכול להבין כח אנושי אם אתה לא מבין מה הוא עושה לאנשים. שאלות רבות פה יכולות להיות מופנות גם על ידי פסיכולוגיה וגם על ידי סוציולוגיה. בקורס הזה נקבל חצי מהידע, ואם נרצה את כולו נצטרך ללמוד גם בסוציולוגיה.
אילו מן שואלים שואלים פסיכולוגים של הדת?
למה אנשים בוחרים להיות דתיים? מה זה נותן להם?איך זה גורם להם להרגיש? פנומנולוגיה של הדת היא חקירה של התופעה עצמה, של החוויה- איך זה מרגיש לחוות חוויה מיסטית? פנומונולוגים לא ממש משתמשים בכלים אמפיריים של מדידה אלא בהרבה ראיונות והרבה נסיון להגיע לאינטרוספקציה בעקבות חווית אירועים דתיים? מה הקשר בין דתיות ופרמטרים אחרים? מה הקשר בין דת ואושר בריאות וכדומה? מה הן דרכי החשיבה והערכים של הדת- האם הערכים של הדתיים שונים משל האחרים ובאיזו דרך (כל הצד הקוגניטיבי)? מה הקשר בין מין ודת? גיל ודת? ועוד.
כמובן שמאד מאתגר לחקור דת, שכן זה נושאר שקשה להיות אוביקטיבי לגביו. הגשה המרכזית היום היא האמפירית, משמע לנסות להיות כמה שיותר מדעיים ולהתבסס על תצפיות.
כשאנו מגדירים מה היא דת- נכנסים שלושת השלבים- להאמין, להשתייך להתנהג. להתנהג- אם אני מרגיש דתי אבל אני לא פועל, אני לא מתפלל, האם זה נקרא דתי? לגבי להשתייך- אם המצאתי אתמול דת ולא סיפרתי עליה לף אחד האם זו דת? בנוגע ללהאמין- ניתן להאמין שדת קשורה בהכרח לאלוהים, או שהיא בכלל קשורה רק לכח עו ערך עליון (למשל לאומניות)- האם זו דת?