- דוגמה לזה היא המודאות הפונטית של סימנים שונים יש צלילים שונים, זה מודעות שמתפתחת במהלך הגן במערב ויש ילדים שאצלם זה מתפתח באופן ספונטני ויש כאלו שפחות. יש מחקרים שמראים שהתערבות שמיועדת לטפת מודעות פונטית במהלך גן חובה משפיעה מאוד לטובה על רכישת הקריאה בכיתה א'.
בתוך הגן למקד את המאמצים בלזהות ילדים שאצלם יש ידע, מיומניות ואסטרטגיות שחסרים קצת ולעבוד עליהם. אם פספסנו, אלטרנטיבה היא בכל זאת עבודה אינדיבידואלית עם ילדים בכיתה א'. כפי הנראה שני הדברים האלה עדיפים על לא לעשות כלום.יש מחקרים למשל: של הונג וראנגנבוש שהשוו בין ילדים במערכות חינוך שונות: מערכות שיחסית השאירו הרבה ילדים בגן ומערכות שהשאירו מעט. הם מצאו שילדים במערכות שלא נוהגות להשאיר ילדים בגן ולהשאיר ילדים כיתה, היו במצב לימודי יותר טוב יחסית לילדים שהיו במערכות שהשעו שימוש נרחב באסטרטגיה של הישארות.
למה ההבדל הזה בין מערכות חינוך שונות? אולי יש הבדלים בין המערכות. אולי חברה שמשאירה לא דורש לה שום דבר. לעומת זאת, מערכת שמעלה – יש יותר סיכוי שהיא משדרת שאם יש לילד קושי צריך לעשות איתו משהו או לנסות לעשות משהו.
תאוריה התפתחותית היא חשובה כי היא משפיעה: על מה הורים חושבים וכיצד הם מתנהגים, כיצד מערכות פועלות. כלומר, יש לה השלכות על המדיניות ויש לה השלכות לאופן שבה הסביבה רואה את התפקיד שלה לפיתוח מערכות הילד וגם מה שהיא עושה.
השפעות קוגנטיביות של SCHOOLING
האם וכיצד ההליכה לביה"ס משפיעה על ההתפתחות שלו? כמובן. אבל באופן יותר ספציפי: על מה ההליכה לבית הספר משפיעה ולמה? גם פה נשאל איך אנו יכולים לדעת האם עצם זה שילדים הולכים לבית הספר משפיע על משהו?
נראה פשוט: נשווה בין ילדים שהולכים לביה"ס לבין ילדים שלא הולכים לביה"ס במדינות עולם שלישי. נשווה בין ילדים בירושלים שהולכים לביה"ס לעומת ילדים שלא הולכים לביה"ס ונמצא הבדלים. האם אנו יכולים לייחס את ההסדלים לביה"ס? לא בבהכרח. יש הבדלים עצומים בנוסף או במקביל כשילדים הולכים לביה"ס.
אלו מחקרים שיש להם פגמים רציניים אבל קשה למצוא אלטרנטיבה.
יש מתודולוגיה אחרת שגם לה יש מגבלות. SCHOOL CUT-OFF POINT שיטת מחקר שמנצת את העובדת שוודקא שברוב המדינות המערביות ילדים נכנסים לכיתה א' בטווח גילאים קטן. זה ילדים שהגיעו לגיל 6 בדצמבר של הגן. זה אומר שביום הראשון של כיתה א' יש הפרש של אפילו 11 חודשים בין הצעירים ביותר למבוגרים ביותר. השיטה הזאת מנצלת כאמור את זה שאם ניקח ילדים בתחילת כיתה א' וילדים בתחילת כיתה ב' יש בין הילדים האלה שונות גם בגיל וגם בניסיון הבית ספרי. יכול להיות ילד שהוא בן 7+ או בן 6 ו-11 חודשים והוא בתחילת כיתה א' ואין לו ניסיון בית ספרי, ויש לו מקביל בכיתה ב' שיש לו שנה של ניסיון בבית ספר. אז אפשר לבדוק למשל היבטים בהתפתחות קוגנטיבית ולבדוק את התרומה של הגיל מצד אחד ושל הניסיון הבית ספרי מצד שני. אם נמצא שהניסיון הבית ספרי מנבא התפתחות קוגניטיבית זו או אחרת יותר טוב מהגיל הכרונולוגי או תורם לנו מעבר לגיל הכרונולוגי נוכל להסיק דיי בביטחון שה SCHOOLING השפיע.
השיטה הזו טובה כדי לבדוק את ההפשעה של ראשית הSCHOOLING, הבעיה היא שהיא לא כל כך עוזרת לנו בהמשך ההתפתחות כי בשני המקרים אנו מדברים על ילדים שהוכילם לביה"ס. ומכאן זה לא עוזר לנו להבין כיצד הליכה ממושכת לביה"ס משפיעה על אי הליכה לביה"ס.
עלול היה להשתמע שבוע שעבר שהליכה לגן לא עוזרת לכלום. כמובן שזו לא הכוונה. חוקרים רבים שאלו האם זה משנה אם ילד צעיר יותר הולך לגן או לא. בלי יותר מידי להיכנס לנושא, רוב המחקרים מתעניינים ספציפית בהשפעות של הליכה לגן בקרב ילדים משכבות אוכ' מוחלשות. זה מאוד משנה לאוכ' האלה אם הילד הולך לגן או לא, התפיסה הבסיסית היא שגן, אם הוא טוב, יכול לשמש מסגרת של חינוך מפצה. התוכנית המוכרת ביותר היא של ההד סטארת שהוקמה באמצע שנות ה-60 בעקבות גל של ניסיון להגיע ליותר שוויון בין שחורים ולבנים. השתתפות של ילדים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות/ מיעוטים/ שחורים נותנת להם יתרון אקדמי בבית הספר יחסית לילדים דומים שלא הלכו או שלא השתתפו בהד סטארת. היתרון מחזיר בערך עד כיתה ד' ואח"כ הולך ונעלם. מסקנה: נסיבות החיים של הילדים ימשיכו, המחקרים מראים את התרומה של התמיכה החינוכית הנוספת של הילדים האלו שחיים בנסיבות קשות. יש צורך לקיים ולמממן המשך תמיכה גם בשעות ביה"ס כי יש גבול לכמה שהיתרון הזה יכול להחזיק מעמד בהיעד תמיכה נוספת.
