מבחינה התפתחותית אחד הלקחים מהמחקרים האלה הוא שאם ילדים לא התשמשו באסטרטגיה זה לא היה בגלל איזשהי מגבלה קוגניטיבית מובנת, זה לא שהם לא היו מסוגלים לעשות את זה. ילדים זקוקים לידע
אותם ילדים לא היו זקוקים לזכירת מספרים, זה נהיה מאוד חשוב בבית ספר. לפני הכניסה לכיתה א' הילד לא כל כך צריך לזכור דברים, מכאן כמובן עולה האפשרות שהזיכרון המילולי הזה משתפר בסביבות גיל 7 במערב כי נכנסים לבית ספר. או שלפחות החשיפה לדרישות בית הספר תורמת ומקדמת את הדבר הזה.
במחקר אחר רוגופ ומסטרי השוו בין ילדים בני 7 בשתי סביבות תרבותיות שונוות: ילדים בסביבה כפרית במכסיקו שלא הלכו לבית ספר ומעמד בינוני בארה"ב שכן היו בבית ספר. בדקו אות בשתי מטלת: זכירת רשימות של דברים מוכרים תרבותית וזיכרון טופוגרפי – הראו לשתי הקבוצות תבנית נוף מוכרת (כפר ועיר), במטלה ביקשו מהם להסתכל בתבנית, לנסות לזכור אותה כמה שיותר טוב ואח"כ לשחזר אותה עם חומרים. המטרה הייתה להשוות בין ילדי מכסיקו לילדי אמריקה.
תוצאות: האמריקאים ביצעו יותר טוב את המטלה של הזכירה המילולית, המכסיקנים ביצעו יותר טוב את הזכירה הטופוגפית. כל קבוצה הראתה יתרון בסוג המטלה-אסטרטגיות שבחיי היומיום היא היייתה נדרשת אליה יותר. ילדים כפריים חייבים לפתח אסטרטגיות של התמצאות במרחב, ילדים שהולכים לבית ספר חייבים לפתח אסט' של זיכרון מילולי. מכאן ממצעים שמראים שיפור בזיכרון בגילאי 7-8 פחות מוצאים בתרבויות אחרות שלא הולכות לביה"ס.
מחקר של CHI : השוותה בין קבוצה של ילדים בני 10 שהיו מומחי שח עם קבוצה של סטודנטים באוניברסיטה ששיחקו שח כחובבנים. היא השוותה בין שתי מטלות:
- זכירת לוח עם כלים ושיחזור שלו.
- זכירה מילולית רגילה.
תוצאות: הילדים בני ה-10 גברו על הסטודנטים בזכירת הלוחות. אפשר להגיד שזה לא חוכמה כי אולי הם יותר חכמים מהסטודנטים, אבל בזכירה המילולית הסטודנטים היו יותר טובים.
לילדים היה יותר ניסיון ובסיס ידע יותר מוצק.
מחקר אחר של צ'י עם פוסטי הן איתרו ילד בן 4 שהיה מומחה לדינוזאורים. הם עשו איתו כמה ניסויים, ראשית בתחום של הזיכרון הם זיהו אצלו שתי רשימות: דינ' שהוא הכיר היטב ודינו' שהוא לא הכיר (10 מוכרים ו-10 פחות מוכרים). הם בחנו את הזיכרון: באיזה מצב הילד יזכור יותר דינוזאורים. בשלב הבא ביקשו מהילד למיין דינואוזרים, זו מטלה של מיון ממדים. לפי פיאז'ה ילדים בני 4 לא מסוגלים לעשות את זה, הוא כן היה מסוגל. גם פה ניתן לטעון שהוא גאון. ביקשו ממנו גם למיין את הדינו' במטלות הרגילות של פיאז'ה מצאו שהוא לא הצליח. ילד שאמור לפי פיאז'ה להיות בשלב אחד או אחר אבל לא בשניים בו זמנית, הראה חשיבה אופרטית בתחום המומחיות שלו וחשיבה קדם אופרטיבית בתחומים אחרים.
עד דוגמא: לא כל ההיפוכים (כמו הכתב ראי) הם אותו הדבר. מתברר שיש סדר התפתחותי בסדר של הדברים האלה. למה? אם זה לא רק הבשלה מה עוד זה יכול להיות? ההשערה הייתה שההבחנות הללו מתפתחות יותר מוקדם כי להרבה מאוד ילדים יש ניסיון רלוונטי בחיי היום יום שלהם בחיים שלהם. לעומת זאת, ההבחנות המאוחרות נהיות יותר חשובות בבית ספר. נצפה שילדים שנחשפים בגיל צעיר יותר לקריאה יפתחו את ההבחנות האלה בגיל יותר מוקדם מילדים שלא. זה נכון.
שורה תחתונה: חסר – להשלים מהמייל של הילה
גישות שמאוד מאתגרות את פיאז'ה ומצד שני די מתקשרות לשיטת של פיגומי ווגיוטסקי.
מוכנות לביה"ס
תחום נוסף שנמצא באופן מפתיע שמתפתח עם החשיפה שלכיתה א' זה התחום של המטה קוגניציה, כלומר היכולת לחשוב על החשיבה. זה ממשיך להתפתח במהלך כל החיים אבל יש קפיצה במהלך כיתה א'.
מחקר לדוגמא: סקריבלה & קול השוו בין ילדים באפריקה שהולכים ולא הולכים לביה"ס. הם ביקשו מהם לשפוט האם משפטים שונים נשמעים בסדר, לא מצאו הבדל בין שתי הקבוצות ביכולת להבחין בין המשפטים התקינים/ לא תקינים. מצאו הבדל ככשאלו אותם "למה?". הילדים בבית הספר כבר רכשו יכולת מסוימת על למה הם חשבו ככה ויכלו לספק יותר הסברים.