לא סיימה למלא את הטבלה.
פירוש מושגים: טרנסנדנט- רב הדתות המאורגנות, הוא נוכח בכל מקום בכל רגע. זו הדרך היותר שגרתית בתפישת הדתות. אימננט-פאנתאיזם, תורות רבות של רוחניות, פאן אנתאיזם. כשמגדירים דת כאמונה בממש ישות זה דבר מאד ספיציפי ולפעמים עם השלכות שליליות, ובמחקר כל שמגדירים את זה כמשהו יותר כללי נתפש כיותר חיובי.
יום חמישי 07 מרץ 2013
חומר הקריאה: החלק הראשון הוא הקדמה לפרויד ופסיכואנליזה. זה רק לאלו שרוצים הקדמה על פרויד. החלק השני של אותו מאמר מדבר על פסיכולוגית הדת של פרויד. הדבר השני לקרוא הוא את הטקסט עצמו של פרויד. בסילבוס נראה איזה דפים עלינו לקרוא. ואז יש עוד מאמר שאינו חובה של נוויל סימנגטון=- שהוא פסיכואנליסט מודרני שכותב על זה ממבט יותר חיובי לדת.
שלושה הבדלים בין ההגדרות השונות לדת:
1)כמה חשוב להגדרה הזו להכליל כח עליאי? ככל שהגדרת הדת צרה יותר, כך יהיה חשוב להאמין ביצור עילאי מסויים, ישות. לעומת זאת בהגדרות רחבות דת הייתה משהו גדול הרבה יותר, ויכלה להתייחס גם לחוקים כלליים ואידיאולוגה.
2)הדבר השני האם מחשיבים את המסורת עצמה לדבר החשוב ביותר- האם הדת היא הdoing, או ה-beliving?
3)הדבר השלישי שראינו הוא כמה הקבוצה היתה משמעותית בתפקיד הדת. ההגדרות היותר סוציולוגיות רואות את הדת כמשהו קבוצתי, ופסיכולוגים רואים אותה לעיתים כמשהו מאד אישי ואינטימי.
האם דת ורוחניות קשורות אחת לשנייה?
חשוב שנבדיל מהדת, או לפי חוקרים מסויימים לא צריך להבדיל- היא הרוחניות. השאלה היא האם מדובר בתופעות קשורות? הרבה אנשים שרואים את עצמם כדתיים רואים עצמם דם כדתיים, והרבה תופעות שלהם קשורות אחת לשנייה. לכן נעכשיו נעסוק בשיעור בפסיכולוגיה של הדת והרוחניות. הדת נחשבת יותר ממוסדת ומאורגנת: חוקים, מסורות ועוד. רוחניות נחשבת למשהו יותר אישי, ניתן להיות אישי לחלוטין לבד. כלומר, שפה אלמנט הקבוצה לא נכלל בהגדרה של רוחניות. מעבר לכך, רוחניות נחשבת יותר לנטייה, לתכונה- להגיד "אני רוחני", דבר שעושים פחות עם דת.
מה הקשר בין השניים?
יש את אלו שרואים זאת כעיגול בתוך עיגול. יש שאומרים שדתיות היא דרך אחד של להיות רוחני. ניתן להיות רוחני ודתי אבל לא ניתן להיות דתי ללא רוחני.
יש שיגידו משהו אחר- שניתן להגיד שהעיגולים חופפים אך לא אחד בתוך השני- יש דתיים שאינם רוחניות ויש רוחניים שאינם דתיים.
אפשרות שלישית, ונראה שבה תומך המחקר (שאלונים שניתנים לאנשים רבים- דתיים וחילוניים, שאמורים למדוד רוחניות דתיות). נראה שהדבר לא תלוי אחד בשני, מדובר בשני צירים שונים, ואתה יכול להיות ממוקם איפה שתרצה בנקודות הצירים. זאת עם ההסתייגות שרב האנשים שהם מאד דתיים מגדירים את עצמם כהרבה יותר רוחניים?
הסטוריה קצרה של הפסיכולוגיה של הדת
באופן בסיסי יש שלוש דרכים בהן ניתן למפות את התחום: כרונולוגית, גיאוגרפית, ומתודולוגית.
- גיאוגרפית– מחקר הרבה פעמים הוא פונקציה של מה שמעניין בחברה מסויימת. בארה"ב יש למשל את "חוגרת התנ"ך" בו האמונה היא מאד חזקה ומקום הדת הוא מאד משמעותי, ובכלל בארה"ב יש אמונה של 94% באלוהים. באירופה לעומת זאת, הדת הופכת להיות פחות ופחות חשובה- באירופה 60% מאמינים באילוהים, בצרפת 50%, ובסקנדינביה זה יכול לרדת עד 20%. לכן בכל מדינה יחקרו את הדת אחרת.
אמריקה- מחקר אמפירי לאורך כל הדרך, תכלס, לתרגם למספרים. תקופה הומניסטית של 20 שנה אבל זה הכל.
אוסטריה-גרמניה- רואים את הדת כדבר מאד מוזר שאותו צריך לנסות ולהבין, כמו חייזר. לכן הם מנסים להבינו באמצעות פסיכולוגיה עמוקה ופסיכודינמית, ופנמנולוגיה.
הצרפתים- מההתחלה התמקד בפסיכופתולוגיה של הדת. אם חושבים על פרויד, שני מוריו הגדולים היו נוירולוגים צרפתים שהתעניינו בקשר בין דת לפסיכואנליזה והנושא הזה עדיין בולט בבתי הספר הצרפתים. הם הסתכלו על דת ואבנורמליות. שארקו- נוירולוג מפורסם שהיה אחד מהחלוצים בנסיון להבין מה קורה כשהמח "מתקלקל", באחת מהדגמותיו המפורסמות, מראה מקרה של אישה עם פסיכוזה הסטריונית (בה אדם יכול ליפול להתעלף לאבד שליטה). שארקו האמין שזה יכול להיות קשור לדת: לאשמה, לאפקט הדרמטי שלה, והוא גם האמין שהרבה מיסטיקונים בעצם סבלו מנוירוזיה הסטריונית. אוגוסטינוס, אחד מההוגים החשובים ביותר בנצרות המוקדמת, וכן הראשון לכתוב יותר עם סיפור הפיכתו לדתי. לאוגוסטין הייתה חוויה דרמטית מאד וההסבר של שארקו לזה הייתה ניורוזה הסטריונית. הוא הראה איך אחד לאחד התסמינים זהים. חשוב לזכור זאת כשאנו קוראים את פרויד כי זה נותן לנו ידע על הרקע שלו.
