- גילוי הארצות והסקרנות: כשהאדם הלבן של לפני 500 שנה הגיע ליבש אמריקה ופוגש את הילידים.
- כיבוש וקולוניאליזם: האדם הלבן כובש את אותו האזור שמצא ומחיל את חוקיו על ילידי המקום.
האנתרופולוגים אספו מידע על אותם הילידים ואותו ידע נוצל כדי להגדיר את הילידים כנחותים יותרוגגם עוזר לאדם הלבן להכיר אותם ולפקח עליהם בצורה יותר טובה.
- בסיס ממדעים אחרים: האנתרופולוגים הראשונים מגיעים ממדעים אחרים.
תקופות באנתרופולוגיה:
האנתרופולוגיה הקלאסית (מחצית שנייה המאה ה19)
- אנתרופולוגיה קלאסית- אבולוציוניזם תרבותי. (בריטניה).
מתפתחת בסוף המאה ה19 בבריטניה ובארה"ב. טוענת שיש איזושהי אבולוציה שבמהלכה מתפתחות תרבויות האדם. בקצה הציר קיים בן האדם המערבי. הוגים מרכזיים: טיילור ופריזר.
מאפיינים: אבולוציה תרבותית, פוזיטיביזם, דיאכרוניות, דדוקטיביות.
מתודולוגיה: מיון- אפיון והגדרה של תרבויות שונות, "אנתרופולוגיה של כורסא" לא היה צורך לצאת ולחקור בשטח, מההנחה שטבע האדם הוא אוניבסלי, הוא אחד.
- אמונה אוניברסאלית שהעולם גדל ומתפתח ברצף היסטוריה שכל בני האדם לאורך כל התקופות נמצאים בו. כולם מתקדמים לאט-לאט אל הדגם המדעי- המאמינים במדע. המדע הוא מנוגד לדת או למאגיה.
- המדרג האבולוציוני- בתחתיתה המאגיה, לאחר מכן הדת, ובקצה- המדע.
ביקורת:
- גישה מאוד אתנוצנטרית. האדם הלבן, המאמין במדע, נמצא בראש הפירמידה.
- חוסר מגע עם הנחקרים- אנו מתנשאים מעל מושאי המחקר שלנו. לא מנסים להבין אותם.
- יכולת קליטה מהירה של הנחקרים- הנחקרים עירערו על התהליך האבולוציוני. הם התקדמו בפירמידה האבולוציונית מהר מדי, בצורה שסתרה את המדרג.
- השתמרות המאגיה במערב- החזרה הגדולה בשנים האחרונות אל הדת, ניו-אייג',
- הניחה את המבוקש- מאמיני הגישה האמינו מראש מה תהיה התוצאה של מחקרם: הפירמידה האבולוציונית השפיעה על תוצאות המחקר.
פרטיקולאריות הסטורית-(מחצית ראשונה של המאה ה-20)
פרנץ בועז- ראשית המאה ה-20
כל תרבות מתפתחת באופן נפרד, בצורה שונה אחת מהשנייה. עצם הפוטנציאל של כל תרבות הוא שווה. כל תרבות עומדת ביחס לעצמה, למסורת שלה, להתמודדויותההיסטוריות שלה. (לא ניתן למדוד תרבויות פשוטות לפי אמות מידה טכנולוגיות).
בועז פועל כנגד שני דברים:
- חוקיות אוניברסאלית שחלה על כל החברות.
- התפתחות אבולוציונית שחלה על כל החברות.
הפרטיקולריזם ההיסטורי טוען שיש ללמוד על תרבות דרך חזרה אחורה בהיסטוריה של אותה הקבוצה ולהבין לעומק כיצד התעמקו הרעיונות החברתיים.
עיקרי הגישה:
- יחסיות תרבותית- פרטיקולאריות.
- גישת ה"אמיק"= עומד מול אתיק. כלומר, הניסיון להבין את העולם דרך עייני הנחקרים. דרך תפישת העולם והצרכים שלהם. גישת ה"אתיק"= לבוא עם ההנחות שלי כחוקר ועל ידי כך לייצר את התיאוריות.
- מחקר דיאכרוני= לחקור תהליך היסטורי בכמה נקודות זמן. מחקר סינכרוני, עלומת זאת= מחר שבוחן חברה בנקודת זמן אחת. אין חשיבות לשינויים הסטוריים.
- גישה יחסית– יש לחקור כל מקום בנפרד. לכל חברה יש את ההיסטוריה שלה.
- דיפוזיה תרבותית= לא כל חברה היא בפני עצמה. המרה של רעיונות, חפצים, טקסים, באמצעות זה שהחברות מתמזגות אחת עם השניה. (כיבושים, מסחר וכלכלה, כיבוש רעיוני).
מתודולוגיה:
- אנתרופולוגיה של הצלה תרבותית– בועז וחוקרים נוספים היו מגיעים אל השמורה האינדיאנית (קיבצו את האינדיאנים, באותה התקופה באותן שמורות טבע) וישבו עם זקני העדה וקיבל מהם מידע על סיפורי העם שלהם, על חפצים שלהם.
