מספר הבדלים בין הקשר אוהלין לבין ריקרדו

• מודל של 2X2X2, בניגוד לריקרדו של 2X2X כלומר, יש שתי מדינות, שני מוצרים ושני גורמי ייצור.
• טכנולוגיה זהה–אותו הון ואותם עובדים יודעים לייצר אותם מוצרים באותה צורה, בשונה מריקרדו כי הבסיס ליתרון יחסי הוא טכנולוגיה שונה. המסחר לא נובע מהשוני בטכנולוגיה אלא מהשפע היחסי. כדי לייצר את אותו מוצר צריך אותו יחס של הון לעובד בכל מדינה. לכן השפע היחסי הוא קריטי כאן.
• תנועה פנימית של גורמי ייצור–הון ועובדים נעים בחופשיות בין הסקטורים בתוך המדינה,בדומה לריקרדו.
• אין תנועה חיצונית של גורמי ייצור–לא מתאפשרת בין מדינות (בדומה לריקרדו), אך המודל יכול לעבוד גם אם עובדים כן יעבדו בין מדינות.

המסחר הבינלאומי בעל חשיבות רבה מבחינה מקומית מצד כל מדינה כי הסחר ישפיע על חלוקת ההכנסות של גורמי הייצור, בין אם זה התמורה לבעלי ההון, לעובדים השכירים. זה יוצר תחרות פוליטית. התוצאה של זה היא קואליציות בין אלו שרוצים להגן על השוק המקומי לבין אלו שרוצים לפתוח את השוק.

חלוקת ההכנסות ושוק העבודה

משמעויות בכלכלה פוליטית–נוצרות שתי גישות:

מודל גורמי יצור–תחרות בין העובדים לבין בעלי ההון. חסמי סחר מועילים לקבוצה אחת ומזיקים לאחרת (או שהם טובים לעובדים או שהם טובים לבעלי ההון). יש בעולם המפותח שפע יחסי של הון ונדירות יחסית של עובדים. לעומת זאת, יש נדירות של הון ושפע יחסי של עובדים בעולם השלישי המתפתח.מכאן, שמסחר של מדינה בעלת שפע יחסי של הון יטיב עם בעלי ההון, ומדינה שיש בה שפע יחסי של עבודה המסחר הבינלאומי יטיב עם העובדים. למה זה קורה? אם היה מסחר בינלאומי שהיה מאפשר לגורמי ייצור לנוע, עובדים היו עובדים ממדינה למדינה ובכך מאזנים את כמות העובדים בין מדינות עשירות לעניות.

אם יש מסחר- אותה מדינה מפותחת (בעלת שפע יחסי של הון והיא מייצרת מוצרים שעושים שימוש אינטנסיבי בהון)- המסחר הבינלאומי מרחיב את כמות ייצור המוצרים הללו על חשבון המוצרים שדורשים שימוש אינטנסיבי בעבודה.במצב זה, נפלטים עובדים מהסקטור שמייצר מוצרים שדורשים שימוש אינטנסיבי בעבודה.

הדינמיקה של השפעות המסחר הבינלאומי: הדינמיקה של מסחר בינלאומי כאשר ישנה תנועה של גורמי ייצור. הדינמיקה של מסחר בינלאומי כאשר אין תנועה של גורמי ייצור.

דוגמא–

גרמניה ומלאווי מייצרות מכוניות ותה. הטכנולוגיה- כדי לייצר מכוניות צריך הרבה מכונות ומעט עובדים, ולהיפך:

לכן

תהליך ההתמחות: מה יקרה בגרמניה? הגרמנים החליטו שהם מתמחים בייצור מכוניות (הרבה הון ומעט עובדים) מה שיקרה זה שיפסיקו לייצא תה- יש מעט מאוד הון שהושקע בתה אבל הוא השתחרר לטובת ייצור מכוניות. לכן, הביקוש להון גבוה ומוכנים לתת בשבילו הרבה יותר. כלומר, התמורה שלו עולה. כתוצאה מכך הרבה עובדים משתחררים באופן יחסי למה שצריך בפועל לייצור מכוניות. לכן הביקוש שלהם יורד וגם שכרם. העובדים בסיפור זה הפסידו ובעלי ההון הרוויחו.במלאווי יקרה התהליך ההפוך.

השכיחות והנדירות היחסית של גורמי הייצור מכתיבים את העמדה הפוליטית שלהם במדינה. האם הם בעד פרוטקציוניזם או נגד. מסחר בינלאומי מעלה את התמורה לגורמי הייצור השכיח בכל משק ומוריד את התמורה לגורמי ייצור נדיר. סחר בינלאומיחופשי נתמך על-ידי עשירי המדינות העשירות ועניי המדינות העניות, ונדחה על-ידי עשירי המדינות העניות ועניי המדינות העשירות.

מודל ענפי ייצור–המדינה מתמחה בייצור מוצרים שעתירי גורם הייצור השכיח במדינה, אולם המסקנה הפוליטית היא שונה- שכן זווית הראייה היא לא על גורמי הייצור אלא על ענפי הייצור. התחרות היא לא בין גורמי ייצור (בין בעלי ההון והעובדים) אלא בין ענפי הייצור. אם גרמניה מייצרת מוצרים שעושים שימוש אינטנסיבי בהון- אותם עובדים שנמצאים בענף המכוניות יתמכו בסחר חופשי. בעלי ההון שנמצאים בענף התה בגרמניה לא יתמכו בסחר חופשי.

הנחה: גורמי הייצור במשק אינם ניידים והם ספציפיים (ייחודיים) לענף שלהם.

אופי התחרות:

• גורם הייצור השכיח ותעשיות הייצוא
• גורם הייצור הנדיר ותעשיות המתחרות ביבוא

כיצד מושפע הסחר מאינטרסים?