מוצרים מול שירותים – הרבה פעמים הם נחשבים לאותו דבר אבל בתכל'ס יש בניהם הבדל.הגדרה: שירותים הם כל מה שאפשר לסחור בו ולא יכול ליפול על הרגל. שירותים בניגוד למוצרים הם לא מוחשיים. לרוב, שירות מיוצר ונצרך בו זמנית (למשל ליאור מרצה ואנחנו לומדים באותו הזמן).
למה לא לכלול מוצרי ביניים כמוצרים הסופיים? אם מסתכלים על הרציונל, בסוף היום מי שצורך את המוצר הסופי לא צרך את מוצר הביניים. אני קניתי קטשופ לא עגבנייה! בנוסף, ניתן לחשוב מה היה קורה אם היינו עושים מיזוג בין פירמה שמוכרת מוצרי ביניים לזו שמייצרת את המוצר הסופי וכך לא היו מוצרי ביניים? זה אומר שהאופן בו הייצור מאורגן במשק הוא לא משנה מבחינת ההגדרה של התוצר שלנו.
מוצרים סופיים כוללים יותר ממה שמשקי הבית קונים, כי משקי הבית הם לא הצרכנים היחידים בכלכלה. לכן בתוך המוצרים הסופיים נכללים עוד דברים:
- כאמור, מוצרי צריכה הנרכשים ע"י משקי הבית
- שירותים המסופקים ע"י הממשלה
- מוצרי השקעה שמגדילים את כושר הייצור של המשק
- עודף הייצוא (ההפרש בין סך הייצוא לסך הייבוא) בישראל זה יהיה שלילי- יש יותר ייבוא מייצוא.
לכן, אנחנו נגדיר את התוצר המקומי הגולמי על-ידי אותיות שמסמלות גורמים שונים.
התמ"ג= הצריכה הפרטית+ הוצאה ציבורית+ ההשקעה+ עודף הייצוא. כלומר:Y=C ּ+ G+I+NX.
צריכה פרטית=C, הוצאה ציבורית=G, השקעה (גולמית, נקייה ובלאי)= I, עודף הייצוא=NX.
הוצאה ציבורית כוללת את ההוצאה של הממשלה על שלוחותיה השונות על שירותים ומוצרים. הממשלה משלמת שכר לשוטרים, לאנשי ביטחון, למורים, לפקידי ממשל וכדומה, ובכך מייצרת שירותי חינוך, ביטחון וכדומה, שנצרכים על-ידי הצרכנים. מאחר והם נקנים מהממשלה אין להם ערך שוק קונבנציונלי. אם זהו סוג של מדד לרווחה- אנחנו יודעים שהציבור נהנה מהשירותים הללו. כדי למדוד את השירותים הללו נסתכל על התשומות השונות בתהליך הייצור. ההוצאה הציבורית היא מאוד משמעותית כי היא כוללת דברים שיכולים להיות פוליטיים.
ההשקעה מבטאת את ההשקעה בנכסי ההון החדשים במשק. אנחנו מגדירים אותה כמוצר סופי בגלל שהרווחה של כל פרט במשק נמדדת גם בצמיחה העתידית שלו ולא רק בהווה. הגדלה של מלאי ההון של המשק מגדילה את כושר הייצור והצריכה שלנו.
השקעה גולמית- סף ההשקעה לפני שמנקים ממנה את הבלאי, השקעה נקייה– אחרי שמנקים ממנה את הבלאי, מן הסתם. הבלאי-משמעותו פחות, שחיקה. השימוש במוצר מוריד את ערכו.זה מביא אותנו להבחין בין תוצר מקומי גולמי לנקי.
עודף הייצוא מסומן על-ידיNX- (ייצוא פחות ייבוא). למה אנחנו חושבים עליו במונחים של מוצרים סופיים? המשמעות של עודף יצוא אומרת שיש יותר ייצוא מייבוא ולכן למשק שלנו יש מט"ח (מטבע חוץ). את המט"ח צריך להחליף כי אי אפשר להשתמש בו. שמים אותו באג"ח זרות בחו"ל שמקבלים עליהם ריבית. לכן זה שקול להגדלת הפוטנציאל של המשק בעתיד. לכן נהוג לחשב את עודף הייצוא כהשקעה בחו"ל.
ההוצאה לצריכה פרטית מייצור מקומי לפי ענף כלכלי בשנת 2010:
התפלגות לפי ענפים במחירים שוטפים (דיאגרמת עוגה). מסתכלים על צריכה פרטית (ׂC)- על מה משקי הבית הוציאו? למשל 26% מהצריכה מגיעה מהתעשייה, כ5% מחקלאות, 3.7%מחשמל מים ובינוי (נחשב גם לשירותים) וכיו"ב.
מה אפשר ללמוד מאמידת התוצר לפי גישת המוצרים הסופיים? עד כמה חשוב הייבוא לצריכה הפרטית בישראל? אפשר לעשות התפלגות גיאוגרפית. דוגמה- למשל אפשר להבין שאנשים הגדילו את הצריכה שלהם מהייבוא.
האם חל שיפור ברווחה של משקי הבית בישראל? איך התפתחה ההוצאה מצריכה פרטית במדינה? ניתן לראות בגרף את הגידול לפי שנים שחל בצריכה הפרטית- גידול מתמיד בצריכה לנפש, במחירים קבועים. שעור הגידול הולך ויורד עם השנים במיוחד אם משווים את זה בין העשור האחרון לשנות ה-50 וה-60.
- גישת הערך המוסף:
זוהי תוספת. מסתכלים על התמורה הנוספת שיש לנו. למשל, ערך מוסף של עסק כלשהו הוא סך הפדיון פחות הקניות. זה מזכיר לנו שיש מס ערך מוסף– מס שהיצרנים מעבירים למדינה וכל אחד מהם מעביר זאת רק על הערך המוסף שהם מייצרים. במצטבר המדינה מקבלת את זה בכל שרשרת הערך, כלומר, בכל שלב ושלב בייצור.
הגדרה:התמ"ג שווה לסך הערך המוסף שהופק במשק על-פני שנה אחת. אנחנו מודדים את התרומה היחסית בשונה מהגישה של המוצרים הסופיים. כאן מסתכלים על התרומה היחסית של כל סקטור בכלכלה בסך התוצר. אפשר להגיד מה הייתה התרומה היחסית של סקטור השירותים לעומת החקלאות ולראות מי יותר חשוב לכלכלה שלנו. לפעמים, הגודל לא קובע מבחינה פוליטית.
בגישת המוצרים הסופיים הסתכלנו על צריכה משקי הבית וכו', כאן אנחנו מסתכלים על שני דברים בלבד: על הגופים שמקיימים פעילות יצרנית במשק (ערך המוסף של הסקטור העסקי ושל הממשלה). בסופו של דבר עם דרכים שונות למדידה אנחנו נגיע לאותו מספר של תוצר.