ליאת אזנצמשהו ניסתה לבדוק כיצד הילדים מתנהגים כשהם לא מצליחים בתנאי שאומרים להם: זה משהו שכשהילדים עושים אותו הם מצליחים ללמוד איך לצייר מסלול. לעומת "זאת מטלה שבה בנים מצליחים בה", לבנות יש עניין של אגו להצליח . היא עצרה את הילדים, הראתה להם 3 מסלולים: 1 בדיוק אותו מסלול, אחד זהה אבל שנגמר במקודה שהם הגיעו אליה, מסלול שהיה זהה אבל הרבה יותר ארוך. היא אומרת שהם יכולים לנסות שוב, איזה מסלול אתם רוצים? היא חשבה שהוא יבחר לנסות שוב את השני, הילד המכוון למידה יבחר דווקא במסלול שבו הוא התקדם אבל לא סיים. לעומת זאת הילד שאומרים לו שבנים מאוד מצליחים יבחר את הקל או את המאוד ארוך מתוך רצון להראות שהוא הכי טוב. זה גם מה שהיא מצאה. כ-70% מהילדים שלא הצליחו במעורבות למידה בחרו את מה שהם לא הצליחו, ילדים באגו התחרותי בחרו במסלול הקל או את הקשה יותר. גם ילדים צעירים מושפעים ממהקשר. המחקר היא נתנה לילדים לשחק במשחק מחשב שבו צריך להזיז ארנב עם סל שתתפוס עלים נופלים. היו 7 מסכים, כולם באותה רמת קושי, הילדים "הצליחו" לעבור, כשזה קרה הם עוברים למסך הבא. כל הילדים הגיעו לשלב 3 מתוך 7. היא שאלה אותם לאיזה שלב הם חושבים שהגיעו ואח"כ לאן תגיע בפעם הבאה. היא בודקת ציפיות. בתנאי אחד היא אמרה להם: אני רוצה לראות כמה אתה תצליח במשחק, זה משדר יכולת. במשצב השני היא אמרה להם: אני רוצה לראות לאיזה שלב ילדים יגידו שהם יגיעו ואם הם יגיעו לשלב זה, למקד אותם לא בהצלחה אלא במיקוד של הערכה. הם התאימו את הציפיות להערכות שלהם. אחרי שהם הגיעו פעמים ל-4/3 רוב הילדים אמרו שהם יגיעו ל-4. הילדים שהיו ממוקדים להצליח אמרו שהם יגיעו פעם הבאה ל-7. כעבור שעתיים היא חזרה לכל ילד ואמרה שהיא שכחה לרשום לאיזה שלב הוא הגיע, תזכיר לי. זה בודק הטיות בזיכרון החברה של האגו אמרו 6-7, החברה של הלמידה כמעט כולם אמרו 3-4. כלומר, סביר להניח שה SCHOOLING משפיע השפעה רבה על התפיסות הצפויות של הילדים ועל סוג המוטיבציה שיש להם ללימודים כי באמת בתי ספר נוטים לא רק לתת לילדים ניסיון רלוונטי להערכת היכולות הלימודיות שלהם אלא גם להדגיש את רמת היכולת יותר מאשר את עומק הלמידה או את רמת ההתקדמות יחסית לעצמם. זה גם אומר שילדים צעירים לא חסונים בפני חוויות של כישלון. ברגע שילדים מתחילים לחוות כישלונות הם מתחילים לפתח דימוי עצמי פחות חיובי, זה משפיע על המוטיבציה שלהם בהמשך. כל זה עלול לקרוב בוודאי בתחילת כיתה א' ואולי גם לפני.
מבוא לגנטיקה התנהגותית
איך נעשה מחקר גנטי ומה יכולות להיות ההשלכות של אנשים שעוסקים בהתערבות.
פסיכולוגיה גנטית עוסקת בשאלה של איך האדם נהפך למה שהוא ולכן כל שאלה עוסקת בעד כמה מה שמתפתח אצל האדם זה הטבע שלו והתפתחות מסביבתו.
באופן כללי בפסיכו אנו מסתכלים בהשפעה של הסביבה:
- מסיבה היסטורית – פסיכולוגיה התחילה בתקופה שהשינויים החברתיים אמרו שכל אדם יכול לאתגר את מקומו החברתי. לכן הרעיון הוא שהסביבה קובעת מי אנו ואיפה אנו, היום אנו מאוד מושפעים מהתאוריה הפסיכואנליטית והתאוריה ההתנהגותית.
- גם בתור בני אדם נורא קשה לנו להתייחס גם לטבע האדם וגם לסביבה שלו כשאנו מדברים על ההתנהגות שלו. אנו יכולים להגיד: איזה אמא מסכנה או איזה ילד מסכן. זה תלוי בהסתכלות הפסיכולוגית שלנו.
- סיבה מחקרית – כשאנו רוצים להבין מה גורם להתנהגות מסוימת אנו עושים מחקר ויכולים לראות מה קורה בתנאים שונים של סביבה.
באופן כללי זה איך שאנו חוקרים את ההשפעה של הורות, של התערבות, איך שאנו בוחנים מה ילד צריך להתפתח טוב ומה משפיע עליו לרעה.
אחת מהתשובות הקלאסיות של מה גורם להתפתחות בריאה: משפחה בריאה בנפש – התפתחות טוב. ילדים שגדלו בקושי עם הורים עם בעיות פסיכולויות – רובם לא יתפתחו טוב. זה פסיכולוגיה בגרוש, לשני הסוגים יש בעיות ובשני הסוגים ילדים מתפתחים טוב. איך זה יכול להיות? צריך להסתכל על הבדלים בינאישיים, על התכונות של הילדים ולבדוק איך הסביבה משפיעה על הילד.
