מאפייני המקרו כלכלה

1. המדיניות המוניטרית–היצע הכסף, כמות הכסף שיש במשק וכל המשתנים הקשורים לכסף (שער חליפין, ריבית).
2. המדיניות הפיסקלית–התקציבית. הממשלה מחליטה על תקציב מסוים ומשפיעה בכך על כל מערך הפעילות במשק.

יש כאן שתי אסכולות מרכזיות שמהוות שני קצוות של רצף רחב:

1. הממשלה צריכה להתערב ולפעול בתוך הכלכלה כדי להמריץ אותה, להגדיל את התוצר, הצמיחה, התעסוקה.
2. בגלל שהנושא כה מורכב ויש כל כך הרבה משתנים בסיפור, הממשלה לא תוכל לעשות זאת בצורה יעילה. קשה מאוד לשלוט על זה ולכן עדיף שהממשלה לא תתערב.

היסטורית מי שבא קודם היה מיקרו. בשנות ה-30 של המאה ה-20 קרו שני דברים מרכזיים: ראשית, מבחינה סטטיסטית מדינות החלו למצוא שיטות לאגור נתונים מצרפיים רלוונטיים לכלכלה. שנית, משבר כלכלי גדול שבמסגרתו מתרסקות מרבית הכלכלות המשמעותיות בעולם. בארצות הברית יש 25% אבטלה, התוצר יורד ב-30% וכיו"ב. עד המשבר, רוב הכלכלנים האמינו שהשוק יגיע בסופו של דבר לשיווי משקל- הביקוש וההיצע ימצאו זה את זה, תהיה תעסוקה מלאה וכו'. המשבר קרא תגר על התובנות הללו.

בשלב זה הגיע ג'ון מיינרד קיינס שקבע כי השווקים לא יכולים להגיע לבד לשיווי משקל. הוא הביא לראשונה תיאוריה מקרו כלכלית ובכך ילד את התחום.

מאפייני המקרו כלכלה:

התיאוריה- המקרו כלכלה מנסה להבין את הרמה המצרפית של ההחלטות של כל משקי הבית והפירמות. יש המון תיאוריות של מקרו כלכלה, מאחר ויש המון משתנים. לפעמים הן מתחרות ולפעמים הן משלימות. זה נובע משלל סיבות. בניהן- הדגשה זו או אחרת של משתנים, השפעה אידיאולוגית, הנחות יסוד נורמטיביות לגבי היחס בין המדינה לשוק ועוד.

המקרו-כלכלה נוהגת לחלק את הכלכלה למגזרים:

1. המגזר העסקי–כולל את כל היחידות הכלכליות העסקיות בעסק- חברות פרטיות, ציבוריות (לא בבעלות ממשלתית אלא חברה הנסחרת בבורסה), נותני שירותים, עסקים, בעלי מלאכה. המגזר מאפיין בכך שהוא נוהג לייצר מוצרים ושירותים שונים, אותם הוא מוכר למשקי הבית, לממשלה ולעצמו. יש כאן תהליך שלם של ייצור. בייצור הזה נכנסים מוצרי צריכה/ סופיים, מוצרי ביניים (מהווים כתשומה מסוימת) וגם מוצרי השקעה (מבנים תעשייתיים, מכונות וכו').
2. משקי הבית–כולל את המשפחות השונות במשק, במנותק מגודלן. הרבה פעמים הם בעלים של גורמי ייצור, משכירים את שירותיהם למגזר העסקי בתמורה לשכר. עם השכר הם צורכים או חוסכים. בגדול הפעילות הכלכלית של משקי הבית מאופיינת כצריכה.
3. המגזר הציבורי–כולל את הממשלה על שלוחותיה השונות (בנק ישראל למשל, הרשויות המקומיות). המגזר מתאפיין בכל הגופים שהפעילות שלהם היא לא למטרת רווח ולא נמכרים במסגרת השוק (הצבא, שירותי ביטחון). יש בו אלמנט גדול של השקעה– בניית מכונות, מחקר, פיתוח. כמו כן, יש לו מונופול על הדפסת כסף ועל המיסוי.
4. שאר העולם/ חו"ל–כולל את הגורמים שקשורים לענפי הייבוא והייצוא.

יש תלות בין המגזרים השונים. בנוסף, אנשים שונים חובשים כובעים שונים ויכולים להיות חלק ממשקי הבית ויחד עם זאת שייכים למגזר הציבורי.

מודלים ומשתנים

המודלים ממש חשובים במקרו כלכלה בגלל ריבוי המשתנים. עם זאת, הם תמיד מפספסים משהו. לכן אנחנו מבחינים בין משתנים פנימיים לחיצוניים.

• משתנה פנימי–משתנה תלוי, נובע מהמודל עצמו. למשל רמת המחירים בארץ.
• משתנה חיצוני–מקבל את הערכים מחוץ למודל. למשל מחיר עולמי.

כשמסתכלים על מקרו מאוד חשוב להבחין איזה משתנים בהסבר הם חיצוניים ואלה מהם פנימיים.

דבר נוסף חשוב הוא להבחין בין סוג נוסף של משתנים:

• זרם (flow)–מתייחס תמיד לתקופת זמן מוגדרת. למשל 5 ליטר מים בכל דקה.
• משתני מלאי (stock)–משתנה שבמקום להגיד תקופת זמן באופן כללי, מגדירים נקודת זמן מסוימת, ספציפית מוגדרת. למשל כשהאמבטיה מלאה ישנם 20 ליטר מים באמבטיה. וגם- החוב הלאומי של ישראל. (הגירעון הוא זרם).

התוצר, אומדנו והשוואות

תוצר–משתנה מסוג זרם. מסתכלים עליו בשנה מסוימת. הוא שווה לערך של המוצרים והשירותים שהופקו בתקופה מסוימת (לרוב שנה, רבעון וכאלה). למה מסתכלים על רבעונים? יש רבעונים בהם התוצר שונה, למשל בחקלאות. לכן משווים בין רבעונים של אותה תקופה בשנה.

תוצר מקומי גולמי GDP–שווה לערך המוצרים והשירותים הסופיים שהופקו במשק במשך שנה. איך מחשבים אותו? דוגמא: נניח שיש מדינה ובה מייצרים רק שני מוצרים- לחם ונעליים:

בבנדורה כיכר לחם עולה 4 ₪ וכל זוג נעליים עולה 60. האם זה מספיק לחשב את התמ"ג? כן.

100 כפול 60 ועוד 2000 כפול 4 נקבל שהתוצר היה: 14,000 ₪. למה מודדים את התמ"ג כסכום ערכי השוק? עודף הצרכן מהווה נקודת התייחסות כי המחיר מבטא אינדיקציה לרווחת הצרכן. הסיפור הכספי של מה שנצרך מנקודת המבט של הצרכן. זהו מדד לרווחה בתקופה נתונה. אם למוצר היה מס צריך לחשוב על זה עם המס, כי מסתכלים על הצרכן. אם היינו מסתכלים על זה בלי המס, זה לא היה משקף את רווחת הצרכן באופן מדויק. יש שני סוגי מחירים- בעיני היצרן ובעיני הצרכן, והממשלה שגוזרת קופון. זוהי לא אמירה נורמטיבית, אלא הגישה הזו שמודדת את התמ"ג רואה בכך מדד לרווחה. יש ביקורת על זה.