ארנולד ון גנם- מציע שבכל חברה יש טקס מעבר לבגרות, אבל הוא מתבצע בגילאים שונים. ההתבגרות היא חברתית ולא דווקא פיזית. החיים שלנו מסודרים לפי טקסי מעבר כאלה, בחיים שלנו יש שינויים, כדי שהמעבר בין המעגלים יהיה נוח יש את שלושת חלקי הטקס:
- הפרדה
- מעבר
- איחוד מחדש
ויקטור טרנר, לוקח את הרעיונות של ארנולד 50 שנה יותר מאוחר ומתמקד בשלב השני- לימינאליות. רגע בתוך הזמן ומחוצה לו, מקצב של "בין ןבין" . טרנר רוצה להבין דרך האנטי מבנה את המבנה. המטרה שלו היא להסביר לנו את המבנה החברתי דרך האנטי-מבנה. (לדוגמא- אירוסין, טירונות). יש חוקים ברורים לטקס הזה, כיוון שגבולותיו פרוצים מלכתחילה.
יש דיאלקטיקה בין המבנה לאנטי-מבנה. אם יהיה יותר מדי מבנה, זה יישבר באיזה שהוא שלב, ואם תהיה יותר מדי אנרכיה זה גם לא יחזיק לזמן ארוך.
תכונות הלימינאליות:
אנונימיות, א-מיניות, הכנעה ושתיקה, טבולה ראסה, כיבוש היצר.
הנטייה החברתית במצב זה היא קומיונטס.
קומיוניטס- הקבוצה החברתית שתתפתח. קהילה שכזאת, שיש בה הזדהות רגשית, עמוקה ושוויונית בין החברים, המנוגדת למצבי האי שוויון הנורמטיביים.
הסכנה בלימינאליות:
- אלימות וכוח בלתי מוגבלת.
- בין שימור לשינוי- יש פתח לשינוי וחשוב שחברי הקמיוניטיס לא ינצלו אותו כדי לגרום לשינוי חברתי.
- בכל טקס היפוך יש מצב לימינאלי, של אנטי מבנה, אבל אל ניתן לומר את ההיפך. לימינאליות זה מושג יותר רחב מטקס היפוך. המצב הלימינאלי לא חייב להיות טקס היפוך, יכול להיות טקס מעבר שבו אני משנה סטטוס, אבל לא בהכרח הייתי נחות ליום אחד.
במצבים לימינאליים שונים יש שינוי סטטוס, בעוד שבטקס היפוך אין בדר"כ שינוי.
טרנר על הגישות: יש בו מימד פונקציונאלי. שומר על הסדר החברתי. אבל גם מבנה סטרוקטורליסטי- הבדלים בינאריים לדוגמא טרנר הוא מאוד סמלי-פרשני, כי הוא מנסה לתת סמליות ופרשנות לתוך הטקסים הללו.
- מטרת כל הטקסים היא לשמר את הסדר החברתי.
מטקסי שימור לטקסי שינוי: צועקים בלחש "אנחנו והם"
- טקס שינוי- טקסים שבאים לשנות את המבנה החברתי הקיים. קבוצת שוליים שמנסה להציע טקס שינוי חברתי עבור קבוצה אחרת.
תפקיד הטקסים בפסטיבל: מפגש והשפעה.
הפרדוקסים בניהול טקסים: בין דמוקרטיזציה לסמכות. אנשי פסטיבל האהבה שמאמינים בדר"כ בחופשיות, כשהם עושים טקס הם מוותרים על החופשיות הזאת כדי שהם יוכלו לשנות. הם משנים את האופי של עצמם כשהם בונים טקס מאוד מוגדר: שיש לו סדר וברור מי מנהל אותו.הם ממזערים את מי שהם כדי לעשות שינוי.
בנוסף, זה הופך להם לרכך את המסרים שלהם, להתקרב למרכז. בעוד הם תת-תרבות שאוהבת להבדיל את עצמה מהתרבות המרכזית, דווקא בטקסים הם צריכים להתקרב למי שהם סולדים ממנו.
המטרה של שמחאי- חידוש תיאורטי בנוגע להשפעה ההדדית בין תרבות ותת תרבות במפגש (הטקסי). הפסטיבל כגישור- בין שימור לשינוי.
אם בדרך כלל תת-תרבות נטמעת מתרבות, או נבדלת ממנה(העלייה הרוסית), או שתת-התרבות מנסה לשנות את התרבות המרכזית. (תת תרבות הפאנק, ניסתה לשנות את התרבות המרכזית). ויש הצעה רביעית: גישור- כל צד מרכך את המסרים שלו. ("יום שני ללא בשר" אצל הצמחונים).
מבנה ואנטי-מבנה
- הפסטיבל הוא למעשה אנטי מבנה. הוא אנטי-מבנה לשני הצדדים, כי אנשי אהבה לא חיים את האנטי המבנה הרגיל שלהם, דווקא בפסטיבל הם שונים ממהש הם בדר"כ.
- הטקס בפסטיבל הוא גם אנטי-מבנה.
שמחאי מדברת על ההבדל בין ניתוח טקסיםבחברות פשוטות ומורכבות:
- ניתוח טקסים בחברות פשוטות- הומוגניות, קטנות, קיימת לכידות פנימית.
בחברות פשוטות מייצרים תמונה של אחידות, פונים אל תוך הקבוצה ומנחילי הטקס באים מהמרכז, מימד דתי חזק.
- ניתוח טקסים בחברות מורכבות- יש איגוד של קהילות ופרטים בעלי מאפיינים שונים ובעלי מערכות אמונה חליפיות לדת או לשבט. יש גיוון אתני, מערכת הזדהות מורכבת. לכן, כשאני בא לנתח חברה כזאת הלכידות לא תספקי לי, יהיו עוד מרכיבים. שמאחי היא דוגמא לניתוח בחברה מורכבת.
בחברות מורכבות הטקסים לא מאורגנים רק על ידי המרכז החברתי, הטקס פונה גם אל קבוצה חיצונית, באים בו לידי ביטוי גם קונפליקטים, הרבה "אנחנו" מול "הם", עוסקים גם בטקסים אישיים יותר- הטקסים נותנים ביטוי לקבוצה קטנה, עוסקים בחברה חילונית ו"מודרנית" יותר.
זו חלוקה אנליטית הנעוצה אולי בעייני החוקר.
