חוק התפוקה השולית הפוחתת

חוק התפוקה השולית הפוחתת–כשאנחנו מגדילים את הכמות מתשומה או גורם ייצור כלשהו, תוך שאנחנו מחזיקים את הכמויות של כל שאר גורמי הייצור באופן קבוע- בשלב מסוים התפוקה השולית תתחיל לרדת. זהו לא חוק מתמטי אלא תופעה אמפירית בעלת חריגים.

הקצאה בתנאי תפוקה שולית פוחתת– דוגמא:סיטואציה הלקוחה מהספר של האוניברסיטה הפתוחה. איך להקצות את שעות הלימוד שלנו במהלך הים ללמידה למבחן? יש לנו רק 5 שעות ללימוד לבחינה, יום לפני הבחינה (לחץ). אפשר ללמוד אותן או בבוקר או בערב, או בשילוב של השניים. התפוקה היא כמות העמודים שהתלמיד יכול לקרוא בשעת למידה. התשואות הקבועות הן הספר והמקום שלומדים בו. התשואה שמשתנה היא זמן הלימוד. בערב התפוקה הכוללת היא 50 עמודים, בבוקר היא 30 עמודים. בגלל שהריכוז יורד, כדאי לשלב את הלימוד בין שעות הערב לבוקר לפי רמת הריכוז. כלומר, השעות הראשונות בבוקר והשעות הראשונות בערב. אם אני מקצה את כל שעות העבודה לי לערב – התפוקה בשעה ה-5 היא 50 אבל גם ב-4 היא 50 ולכן התפוקה השולית של השעה ה-5 היא 0. לכן מומלץ ללמוד את השעות הראשונות בערב ואת השעות הראשונות בבוקר.

החוק הזה מסביר למה פירמות לא יכולות לגדול עד אין סוף, כי לפעמים גם אם מגדילים גורמי ייצור- יש תפוקה שולית של 0.

חישוב תפוקה שולית- התפוקה האחרונה פחות הקודמת.

50-50=0, 50-45=5, 45-35=10, 35-20=15.

30-28=2, 28-24=4, 24-18=6, 18-10=8.

 

יתרון יחסי ומסחר בינלאומי

בשיעור שעבר דיברנו על הצורך לסחור, והתשובה היא כי זה משפר את התועלת שלנו, משפר את המצב הקיים שלנו- בהינתן התנאים המוגבלים של העולם. עקומת אפשרויות הייצור דומה לעקומת אפשרויות הצריכה למרות שאנחנו יכולים לצרוך יותר ממה שאנחנו מייצרים והפוך.אם אני אסחר אני יכול להגיע למצב שאני אראה שתי עקומות שונות לאפשרויות הצריכה והייצור. במשק הסגור- מה שאני מייצרת זה מה שאני יכולה לצרוך ולא יותר.

מודל ריקרדו למסחר בינלאומיהראה כי המסחר הבינלאומי נקבע על-פי יתרון יחסי ולא מוחלט. לכן שווה למדינות להתמחות בתחום מסוים.במודל זה יש 2 מדינות ו-2 מוצרים. נניח כי 2 המדינות מייצרות את 2 המוצרים. כל אחת מייצרת ביכולת טכנולוגית שונה. נניח כי אין עלויות הובלה.

דוגמא:

בשבוע עבודה:	קרן פלס (מדינה א')	עידן רייכל (מדינה ב')
שירים	3	2
לחנים	9	4

 

לקרן יש יתרון מוחלט גם בשירים וגם בלחנים. אבל אנחנו מתעניינים ביתרון יחסי! אפשר לראות שלעידן רייכל יש יתרון יחסי בכתיבת שירים ולקרן יש בכתיבת לחנים (עידן מפסיד פחות לחנים בכתיבת שיר אחד מקרן, ולהיפך).

	קרן	עידן
שירים	1	1
לחנים	3	2

עידן מוותר רק על שני לחנים בשביל לכתוב שיר- יתרון בכתיבה

	קרן	עידן
שירים	1/3	1/2
לחנים	1	1

קרן מוותרת רק על שליש שיר בשביל לכתוב לחן- יתרון בשירים

מה יקרה אם קרן ועידן יתמחו במשך שבוע ושבועיים בהתאמה?

	קרן	עידן	כמות מצרפית
שירים	-3	+4	+1
לחנים	+9	-8	+1

לכן ההתמחות תהיה רק חלקית.

איך נחליט לפי מה לסחור? צריך לנסח את יחס המחירים במובן של עלות אלטרנטיבית. העלות האלטרנטיבית :

	שירים	לחנים
קרן	3 לחנים	1/3 שיר
עידן	2 לחנים	1/2 שיר

עבור עידן- מחיר של שיר אחד הוא שני לחנים.Px=2y. רק אם קרן תציע לו יותר משני לחנים אז יהיה שווה לו למכור לה שיר.

מה השיקולים של קרן? מחיר שיר אחד שווה שלושה לחניםpx= 3y . לכן לא משתלם לקנות ממנו שיר בתמורה ליותר משלושה לחנים, אז המחיר ההדדי לשניהםיהיה בערך בין 2 ל- 3.

 

נניח שהזמן העומד לרשות קרן הוא חודש. בהינתן הנתונים לעיל, קרן יכולה לייצר 12 שירים ו-32 לחנים. המחיר הרנדומלי גדול משליש וקטן מחצי (לפי הנתונים מהשיעור הקודם) ולכן יהיה 0.4. כתוצאה מהסחר מצבם של שניהם השתפר. הם יכולים לצרוך יותר ועדיין לייצר את כל מה שייצרו מקודם.

אם היא הייתה הולכת ומוכרת את 36 הלחנים היא תהיה 14.4 (36X0.4) – יותר גדול מ-12. ולכן היא שיפרה את עקומת אפשרויות הצריכה שלה. כנ"ל לגבי עידן שיכול לייצר 8 שירים ו-16 לחנים. אם הוא ילך וימכור את 16 השירים שלו הוא יהיה 20 – יותר גדול מ-16.

נשאלת השאלה- איך יקבע המחיר? עוד לא הגענו לזה! זה קשור למערכת הטעמים של קרן ועידן.

מה היה קורה אם העלויות האלטרנטיביות בלחנים ובשירים היו זהות? איך היו נראים כיווני הסחר? איך הם היו מתמחים? לא היה להם טעם לקיים מסחר, הם היו אדישים זה לזה כי המחירים היו אותו הדבר. לא משנה הכמות אלא העלויות האלטרנטיביות, היתרון היחסי היה מכתיב ולא המוחלט.

יתרון יחסי: התפתחות רעיונית

במאה ה- 16 וה-18, לפני הרעיון היחסי הייתה כלכלה מרקנטליסטית. למרקנטליזם היה חשוב הסיטואציה שבה מה שבאמת חשוב הוא הגדלת העוצמה הצבאית של המדינה. לכן מנסים לייצא כמה שיותר ולייבא כמה שפחות. במרקנטליזם יש 6 תחומי מדיניות:

• למנוע ייצוא של מתכות, כיוון שמתכת משמשת לתעשייה צבאית, להדפסת כסף וכו'. המערכת התבססה על נדירות הזהב והכסף.
• הגבלת הייבוא, במיוחד של מוצרים תעשייתיים ומוצרי יוקרה- על-ידי מכסים גבוהים או ביטול סחר. זה מקטין עושר של מדינות אחרות כי הייצוא שלהן מוגבל.
• הגדלת הייצוא
• למנוע ייצוא של חומרי גלם אלא מוצרים מוגמרים (מוצרי הון מול מוצרי צריכה).
• מניעת ייצוא טכנולוגיה וידע שיכול לייעל כלכלה של מדינה אחרת.
• מגבלות תוכן בסחר ימי, כלומר הצבת תנאים בייצוא. "אם אתם רוצים לייצא אלי, תצטרכו לעשות זאת באמצעות הספינות שלי". כך מדינה יכולה לפתח תחום קלוקל ולא קשור.

תקופת הנאורות הסקוטית– אדם סמית' (1776). לדידו, הרעיון של ניסיון לעודד ייצוא אישי ומניעת ייבוא (שהוא בעצם ייצוא של מדינה אחרת) הוא לא הגיוני! אי אפשר רק לייצא ולא לייבא. אי אפשר שכל המדינות יהיו עשירות. לכן הוא מציע סחר חופשי בלי חסמי סחר, שילך לפי יתרון מוחלט= כולם מרוויחים. אם מדינה יכולה לייצא יותר ממוצר מסוים/ אם היא צריכה פחות גורמי ייצור בכדי לייצר מוצר מסויים- בזה היא צריכה להתמחות ולסחור ואסור להפריע לה לסחור בו. לפי סמית' המסחר יביא תועלת לכל הצדדים אפילו אם הוא לא נעשה בצורה שווה.

קראו עוד:

הלוואה לבני 60 פלוס – משכנתא הפוכה כלל ביטוח

טיפים לפני רכישת נינטנדו סוויץ

נעלי פלטפורמה – הלוק המושלם שמתאים לכל אחת