שינויים בביקוש: אם גדל הביקוש (העקומה זזה ימינה), הכמות שתיוצר במשק המקומי לא תשתנה, אך סך הכמות שיצרכו הצרכנים המקומיים תגדל. כלומר, גדל הייבוא! במצב זה, כשהביקוש גדל- הייבוא גדל. הייבוא הוא הכמות שהצרכנים רוצים לקנות במחיר העולמי פחות הכמות שהיצרנים מוכנים לייצר במחיר העולמי. אם המחיר המקומי והעולמי יהיו זהים- לא יתקיים יבוא או יצוא.
נניח ונקודת הפתיחה שלנו כעת היא כשהמשק מייצא- מאחר ונקודת שיווי המשקל של השוק המקומי נמוכה מהמחיר העולמי, יש לחץ לייצא. היצרנים מייצאים את שאריות הכמות שהצרכנים המקומיים לא מוכנים לצרוך במחיר העולמי (היצרנים לא ימכרו במחיר הנמוך ממחיר העולמי). נניח שחלה עלייה בביקוש (כשנקודת שיווי המשקל המקומית היא עדיין מתחת למחיר העולמי)- המשמעות היא צמצום הייצוא. הכמות שהיצרנים מייצרים זהה- אבל הכמות הנמכרת לצרכנים המקומיים עלתה.
כשהביקוש המקומי עולה והמחיר המקומי עולה על העולמי- היצרנים ימכרו במחיר העולמי, אבל הצרכנים ייבאו את הכמות שהן מוכנים למכור במחיר העולמי (הכמות גבוהה יותר מהכמות שהייצור המקומי מוכן למכור במחיר הזה).
כשהביקוש המקומי קטן באופן משמעותי, האם היצרן המקומי ימכור במחיר הנמוך מהמחיר העולמי? לא, הוא ייצא.
כשהמשק מייבא, שינויים בעקומת ההיצע: מחיר שיווי המשקל גבוה מהמחיר העולמי= המשק מייבא.
כשההיצע המקומי מצטמצם- האם סך הכמות שנקנית ע"י הצרכנים המקומיים השתנה? לא, הייבוא גדל והייצור המקומי קטן, המחיר נשאר אותו דבר.
כשההיצע גדל- הייבוא יקטן והכמות שהיצרנים מוכרים גדלה, סך הכמות נשארה אותו דבר.
התערבות ממשלתית
סיבות להתערבות ממשלתית– שתי משפחות של הסברים:
- התערבות המדינה בכלכלה וסוגיית יעילות הקצאת המקורות–המדינה בוחרת להתערב במשק למרות שהשוק מתפקד כמו שצריך, יעיל. במצב זה ההתערבות מפריעה לפעולה של מנגנון הביקוש וההיצע.
- שמירה על מסגרת השוק והבטחת כללי המשחק –הממשלה מתערבת מאחר והקצאת המקורות אינה יעילה. כלומר, היא בוחרת להתערב בגלל שהשוק לא מתפקד כמו שצריך ולא יעיל.
- התנהגות לא תחרותית–שחקנים המנצלים את כוח השוק שלהם לרעה, מסיבות כאלה ואחרות (מנופול, קרטל ועוד). שחקן/ שחקנים דומיננטיים או התארגנות יחדיו, יכול להיות מהצד של הצרכן או היצרן.
- הגדרת זכויות הקניין–מישהו צריך לעשות זאת. במצב ההובסיאני כל אחד עושה מה שהוא רוצה- אי אפשר לדבר על כלכלת שוק. הגדרת זכויות קניין כזכויות על הבעלות, השימוש, המכירה והגישה לעושר, במובן של קניין פיזי (בית, מכונות, אדמה) ורוחני (רעיונות, ידע, נוסחאות, אמנות). צריך להגדיר מהן זכויות קניין כדי לשמור על הסדר. לממשלה יש תפקיד מכריע בהגדרה של הזכויות עצמן ובאכיפה. חוקי מס למשל מגדירים את הקניין- כמה מהעבודה תישאר לאזרח וכמה ממנה תלך למדינה. כנ"ל לגבי שכר מינימום ועוד. לכן התהליך הפוליטי חשוב. זכויות קניין שנקבעו מבחינה פוליטית בתקופה מסוימת- יש נטייה להתקבע על אף שהנסיבות השתנו.
- כשלי שוק, סוגים:
- השפעות חיצוניות – מצב שיש לנו עסקה מסוימת המשפיעה על צדדים שלא מעורבים באותה עסקה באופן שלילי או חיובי. למשל מפעל שמזהם יש לו השפעות שליליות. מבחינה כלכלית הן פוגעות ביעילות. אם המפעל לא יחשב את ההשפעה השלילית שלו, יהיה לו תמריץ להתנהג כפי שעשה עד כה. אם העלויות הללו היו מופנמות בתהליך, יכול להיות שלא היינו מגיעים להשפעה חיצונית.
- מוצרים ציבוריים- זוהי תת קטגוריה של השפעות חיצוניות. זהו מצב שיש מוצרים שהשוק לא היה מייצר אותם. מצד אחד לא ניתן למנוע אותם מאחרים, אך מצד שני הם לא מתחרים. זוהי הגדרה פרקטית. היא תלויה בדברים אחרים ובהגדרתם (כמו זכויות קניין וכאלה), קשור לנקודה אופטימלית מסוימת. העובדה שהשוק לא מייצר אותם בצורה אופטימלית לא אומר שהמדינה יכולה לייצר אותם בצורה יעילה. היא מנסה הרבה פעמים, אבל זה לא אומר שהיא עושה את זה ברמה יעילה. לפעמים המדינה נכנסת לשותפות עם הסקטור הפרטי לשם כך (חינוך, בריאות, חברות שמירה…)
- פתרון של בעיות אינפורמציה. לא תמיד היא מגיעה בשלמותה. לפעמים היא א-סימטרית.
יש עוד סיבות להתערבות-
- הגשמת יעדים בעלי חשיבות ערכית: לממשלות שונות יש תפיסות עולם שונות לגבי מקום הממשלה בכלכלה. הנושא תלוי באידיאולוגיות פוליטיות כלכליות.
- צדק חברתי- לפעמים יש לחצים המגיעים מהאזרחים ודורשים מהממשלה להתערב.
- צמיחה- הרבה פעמים השחקנים והמנגנון של השוק יוצרים הטייה לכך שכולם חושבים על טווח קצר ולא ארוך. הממשלה יכולה להתערב כדי לחולל צמיחה בעתיד על-ידי יוזמות, כדי לוודא שהשוק יצמח בטווח הארוך. דוגמא לכך היא פנסיה.
- פוליטיקה: חלק גדול מהצורה שבה מדינה מתערבת בכלכלה היא בעזרת קבוצות אינטרס, בעלי הון, איגודים תעשייתיים, איגודי עובדים… כל אלו שותפים למשחק הכלכלי פוליטי.
