- תרגום ההעדפות לתביעות פוליטיות
- בעיית הפעולה הקבוצתית/ קולקטיבית–כשיש משהו שהרבה אנשים נהנים ממנו- לכל אחד כדאי להיות טרמפיסט. הבעיה היא שלכל הצרכנים יש אינטרס, אך הוא לא תמיד מתורגם אוטומטית לפעולה קולקטיבית.
- כוחם של אינטרסים צרים
- הלוגיקה של פעולה קולקטיבית (אולסון)–כדי שקבוצת אינטרס תקום צריך שיהיו אינדיבידואלים שירוויחו קצת יותר (רווח מעל הנורמלי), שבגינו הם ירצו לנהל את אותה קבוצת האינטרס. התובנה העולה מכך- ככל שהקבוצה רחבה יותר כך הרווחים קטנים יותר לכל אינדיבידואל כי הם מתחלקים בין הרבה אנשים.
- משמעויות: זה מסביר למה מדיניות הסחר לא ממש מושפעת מהצרכנים אלא מהיצרנים (שרוצים לייצא או שרוצים להגן על המוצרים שלהם מפני ייבוא) ומקבוצות אינטרס.
אפשר לטעון כי הפרוטקציוניזם באופן כללי מסייע למעטים ומחלש/ פוגע ברבים.
זה גם מסביר למה מדינות לא עושות ליברליזציה חד צדדית ולמה היא נדירה. כי כשעושים מו"מ אנחנו מגדילים את העוגה וכוללים גם לטובת המתנגדים לנו.
מכאן שלמוסדות יש משמעות מאוד גדולה והם משפיעים על האופן שהאינטרסים יכולים לבוא לידי ביטוי.
פותרים יחד את שאלה מס' 6 מהתרגיל הראשון- אנחנו תמיד נרצה לייצר בצורה יעילה ולמזער בזבוז. עקומת התמורה מורכבת משני המוצרים- מטעים ויבולים אחרים. גורמי הייצור הוא הקרקע, אך הוא מתחלק ל- 2- אדמת השפלה ואדמת ההר. אדמת השפלה מייצרת את שני סוגי המוצרים, אך ההר יכול לייצר רק מטעים. אם לא נייצר בהר כלל, תהיה לנו אבטלה! (לא אבטלה מבנית). לכן זו תהיה טעות לא לגדל כלום על ההר אלא לנצל אותו לפחות למטעים.
מגבלות המודלים:
- היעדר הסבר סיבתי להצלחת המאבק של המדיניות. אין לנו תשובה מהמודלים הללו.
- שולל את תפקידם של מקבלי ההחלטות ועושי המדיניות. מזניח את תפקידם בתהליך ולכן גם את האינטרסים והשיקולים השונים שלהם.
- תפקידם של רעיונות. לפעמים המדיניות נובעת בכלל מרעיונות ויש לכך ראיות בהיסטוריה. כשאנגליה מתחילה לאמץ את הסחר החופשי ב 1873, זהו מהלך אידיאולוגי.
- העדרן של קבוצות לא כלכליות מהכלכלה הפוליטית של קביעת מדיניות החסר. מניעים של שדולות אחרות ולא גורמי או ענפי ייצור. למשל החלטות בתחום הסחר שקשורות לזכויות אדם או איכות סביבה, שכלל לא קשורים לספרה הכלכלית.
פרק רביעי: ביקוש והיצע
ביקוש והיצע עוזרים לנו להבין המון דברים.
מהבעיה הכלכלית לכלים הכלכליים: עד כה עסקנו בבעיה הכלכלית- המחסור וההתעסקות עם האלטרנטיבות תוך התחשבות בהכתבות של המציאות על הכלכלה. כעת נעסוק בכלים הכלכליים- ביקוש והיצע. באמצעותם מנסים להבין סוגיות רבות דוגמת סחר בינלאומי, שיעור הכסף, שער חליפין. לשם כך צריך לבחון מערכות שונות של שווקים ואת התנהגויותיהם.
יש שיטות שונות לקבל החלטות כלכליות. יש ספקטרום רחב שבשני קצותיו מצויים כלכלה ריכוזית של תכנון מרכזי מול השוק החופשי.
תכנון מרכזי– הכוונה היא לתכנון שקובע כמעט כל דבר- איך יוקצו גורמי הייצור במסגרת ענפי הייצור השונים, איך יחולק התוצר ואיך תהיה הצריכה במשק. מי שמפעיל את התכנון צריך שתהיה לו כמה שיותר אינפורמציה- איך לבצע את הייצור, את החיסכון, את ההשקעות. גם אם זה נראה כמו עניין טכני, בסוף היום זה משפיע על חיי האזרחים. מתכנן מרכזי יכול להיות ממשלה שמחליטה הכל ולתכנן במסגרת גבולות המדינה את השוק. עם זאת, המתכנן יכול להיות התאגדות קואופרטיב. זוהי בעצם התאגדות של עובדים המנהלים את הפירמה ולא בעלי ההון. פירמה כזו מנסה לתכנן קצת יותר.במובן זה כל ההחלטות מתקבלות מלמעלה למטה. תכנון כלכלי יכול להיות תכנית שלאו דווקא נובעת ממה שקורה בשוק, עליה הממשלה מחליטה בכדי להגיע לתוצאה מסוימת. לדוגמא- שוק התעופה, דיור ציבורי.כשיש מהלכים כלכליים, אין זה תמיד אומר תכנון כלכלי. קואופרטיב הוא דוגמה יותר מתאימה לכך- השיקולים הם לא רק של יעילות.
ברית המועצות, אלבניה הן דוגמאות לכלכלה ריכוזית. בשנות ה-90 מדינות רבות שניהלו כלכלה מתוכננת ריכוזית נטשו את השיטה ועברו למודל של כלכלת שוק בתהליכים שונים. היום יש מעט מדינות שמייצגות כלכלה מתוכננת (אולי צפון קוריאה, קובה).
יתרונות:
- יכולה לספק מידת יציבות, שכן היא לא תלויה במה שקורה בחוץ, המדינה מתכננת את המחירים. ברור כי בטווח הארוך המדינה לא יכולה להמשיך לנהל את עצמה. המדינה תשלם בסופו של דבר מחיר על מדיניותה, מחיר שיבוא מאיפשהו…
- יכולה לקדם לא מעט יעדים שהמדינה רוצה. למשל, ייעוד הסקטור החקלאי והפיכתו לצבאי.
חסרונות:
- קשה להחזיק לאורך זמן
- אין אינפורמציה מלאה, לא משנה מה.
- ההקצאה של גורמי הייצור והמשאבים לא תמיד יעילה
- לא תמיד מאפשרת תגובה בזמן
- אנשים היו עומדים בתורים ארוכים מאוד בכדי לקבל מוצרים בסיסיים.
כלכלת שוק– גם אם הוא לא מתגשם באופן מלא בשום מקום- הוא סוג של אידיאל. אנחנו לוקחים אותו כנקודת מוצא ורואים מה קורה אם חלק ממרכיבים מהכלכלה לא עובדים. זוהי מסגרת בה סיפוק הצרכים, החלטות הייצור והצריכה נקבעים בצורה חופשית, וולונטרית, שרירותית. המערכת מנהלת את עצמה דרך מנגנון המחירים. במסגרת המנגנון מתחלקים מוצרים, גורמי ייצור, מחירים. אפשר לפרוט אותו לכמה רמות- השוק המקומי, השוק הבינלאומי, שווקים ספציפיים (שוק החלב, שוק הרכב, הבננות וכו').עולה מכך השאלה- מהם גבולות השוק? האם אפשר להגדירו? יש שווקים שנתחמים בצורה גיאוגרפית בשל מגבלות טבעיות. יש יחסי גומלין בין שווקים- למשל שוק הרכב תלוי גם בשוק האנרגיה. בהקשר זה יש מוצרים משלימים ותחליפיים.
