מטרות יכולת – להצליח יותר מאחרים
מטרות למידה – מה שחשבו לי זה להבין, ללמוד, להתקדם יחסית לעצמי.
יש נטייה קטנה, מעבר לגילאים ולמחקרים ולמדינות, בנים נוטים יותר מבנות למטרות יכולת.
הממצעים יותר מעורבים במטרות למידה, יש מחקרים שלא מוצאים הבדל מגדרי, וכאשר יש זה לטובת הבנות.
באופן לא מפתיע זה די מקביל להבדלים שציינו בהבדלים החברתיים.
התמונה האימפרית היא שביחסים חברתיים ובתחומי לימוד ומוטיבציה מתקבלת תמונה של נטיות מגדריות יותר בוטות בתחום החברתי, קטנות יותר אבל די יציבות בתחומי ההישג. דרך אחת היא להגיד, אם נסתכל על שתי הקבוצות נזהה תחומי של חוזק יחסי ותחומי של "מחירים".
בתחום של לימוד היתרון גם מבחינה מוטיבציונית וגם בהישגים של בנות בממוצע מבחינת בנים זה ההשקעה וההתמדה. יש הסכמה בין התלמידים והמורים שבנות נוטות יחסית לבנים להשקיע יותר, להתמיד יותר וגם להמשיך ולנסות כאשר הן נתקלות בקשיים.
מה המחיר של הסגנון "הנשי" המחיר זה בביטחון העצמי. כמה שהן מצליחות, הן יותר נוטות להמשיך ולפקפק ברמת היכולות שלהן, לא להאמין בהן, לא להסיק מהצלחות שזה משקף אולי יכולת יוצאת דופן. בנות מיסודי ועד לאוניברסיטה חשות יותר דאגה וחרדה בהקשר של לימודים.למרות שהן מצליחות יותר הן יותר דואגות. זה מתקשר לביטחון היותר נמוך שלהן יחסית. זה קשור לעניינים החברתיים: מגיל צעיר בנות יותר קשובות לאנשים אחרים ויותר מכוונות לרצות אותם. זה בא לידי ביטוי בלימודים, הן רוצות להצליח כי הן לא רוצות לאכזב. העניין הזה מתקשר לנטייה ליותר דאגה וחרדה.
החוזק בממוצע של הבנים הוא הביטחון, גם אם הם לא כל כך מצליחים הם מאמינים שהם יכולים להצליח אם רק ירצו. הביטחון הזה הולך עם נטייה ליותר תעוזה. במידה מסוימת הנטייה יותר תחרותית גם ביחסים וגם בלימוד גם נוטה לתעוזה באלה שמצליחים.
החיסרון של הדפוס היותר גברי זה באופן כלל, אם בנות מעריכות למידה מתוך השקעה, בנים יותר נוטים להעריך הצלחה ללא השקעה. יש הבדלים בינאישיים באיזה מידה אדם מעריך יכולת וזה יותר נטייה גברית.
הסיכונים הם קודם כל שיחסית בנים משקיעים פחות בלימודים, גם כאשר הם מצליחים. כי זה בושה בפני החברה. בנים גם נוטים יותר לשיטות שונות של חבלה עצמית: דחינות.. אסטרטגיות שבמודע או בחצי מודע אנשים משתמשים בהם כדי להגן על עצמם. יש הבדל מגדרי יציב מגיל מוקדם שבנות יותר טובות בויסות עצמי. המחירים שבנים משלמים על זה זה שהם פחות משקיעים והם הרבה יותר בסיכון לנשירה, להתנתקות פיזית או נפשית מלילמודים אם הם תלמידים עם השגים נמוכים, כאשר הישגים נמוכים הולכים יחד הרבה פעמים עם השתייכות למיעוטים ומעמד סוציואקונומי נמוך. כי בין היתר גם לבנים קשה לשמור על דימוי עצמי לימודי אחרי שנים של קושי ואי הצלחה. בנים כלפי עצמם וכלפי קבוצת השווים מכוונים להצליח כאשר הם לא יכולים אם מרגישים שהם לא מסוגלים להצליח נשארת להם האפשרות להצליח בתחומים אחרים, ספורט מוזיקה במקה הטוב, והרבה פעמים בתחומים שוליים.
מכל מה שאמרנו על המוטיבציה וההישג גם היום ניתן לסנן שתי קבוצות סיכון:
- בנות בעלות הישגים ויכולות גבוהות שיחסית לבנים בעלי הישגים ויכולות גבוהים נוטות להגיע להשיגים יותר נמוכים.
- בנים בעלי הישגים נמוכים שהם בסיכון גבוה לנשירה, להתנתקות ומכאן להבטלה בהמשך ופנייה לתחומי חובות רצויים מבחינה חברתית.
אותן נטיות שתיארנו בעצם יושבות על הבדלים ביולוגים מולדים. יש התייחסות לתחום הזה במאמר של מקובי. במאמרים יותר מוקדמים שלה היא בקושי התייחסה למקורות מולדים אפשריים ובמאמר המאוחר יותר שלה היא מתייחסת לזה. בין היתר כי בתוך התחום של המגדר לא מעט מהמחקר העדכני מתייחס לגורמים ביולוגים אפשריים.
יש את הטענה שבמהלך האבולוציה גברים ונשים פיתחות נטיות, התנהגויות, כישורים שונים שהיו אדפטיבים, מסתגלים לתפקידים השונים של גברים ונשים ב98%= של החברות. מכאן הם מנסים לטעון שגברים מכוונים גנטית לדומיננטיות, נשים לטיפוח ושיתוף פעולה.
טענות כאלה מתבססות על מחקרים והשוואות בין-תרבותיים על השפעות של אקספרסיביות על אינטרומנטליות והם מסתמכים יותר ויותר על מחקרי בע"ח. הם מוצאים במחקרים שתומכים בטענו זו שגם היום, מעבר לתרבויות השונות, אנו מוצאים את ההבדל הלא גדול אבל הדיי יציב שבנות ונשים מגלות יותר אקספרסיביות: אמפטיה, נטיות פרו-חברתיות, טיפוח וכו' וגברים יותר מעשיות, פעלתניות, עצמאות וכו'.
דייאל טוען שבקרב 97% מזני היונקים שנבדקו מוצאים הבדלים די חדים, יותר בולטים מאצלנו בין זכרים ונקבות בכיוון הזה.
