היצרן שואל עצמו איך הוא יכול להגיע לרווח מקסימלי-אם ישנה את התפוקה, איך ישתנה הפדיון? איך ישתנו עלויות הייצור שלו? האם כתוצאה מייצור מוגבר העלויות יקטנו? או להיפך? הרווח הוא הפדיון הכולל פחות העלות הכוללת.
טווחי הזמן משפיעים על העלות הכוללת. העלויות הקבועות הן פחות חשובות מאחר ואפשר לשלוט בהן. אם מקימים דוכן שמוכר כרטיסי לוטו בקינג גורג', שכ"ד של הדוכן הוא קבוע לכל השנה, בלי קשר למכירת הכרטיסים. לכן ההתמקדות תהיה בעלויות בטווח הקצר, אותן אפשר לשנות. בטווח קצר היצרן יסתכל רק על העלויות המשתנות ולא על הקבועות.
הפדיון הכולל– איך משתנה הפדיון?
(כשההנחות: היצרנים והצרכנים לא מתאגדים, לא משתפים פעולה, לא תלויים אלו באלו) מתי יהיה שינוי במחיר? מה שינוי במחיר אומר על היצרן בטווח הזמן הקצר? האם היצרן קובע את המחיר? לא! מה שישפיע הוא שינוי מבחינה כלל ענפית. היצרן הבודד מקבל את המחיר כנתון מבחוץ, כתוצאה משיווי משקל. לכן, מבחינתו, כשהוא רוצה למכור יותר או פחות- הוא לא חושב שהמחיר ישתנה אלא הוא קבוע! היצרן הבודד לא רואה את עקומת הביקוש (בניגוד למונופול, למשל, שרואה את עקומת הביקוש ומתחשב בה).
מבחינת היצרן- עקומת הביקוש בשוק גמישה, "תמיד יהיה מישהו שיקנה". אם מחיר המוצר יעלה בשוק, היצרן ידע להתאים את עצמו. בגלל שהמחיר מבחינת היצרן הבודד הוא קבוע, המשמעות של הפדיון השולי הכולל שווה למחיר המוצר (הכמות של היחידה האחרונה שהוא מוכר -1- כפול המחיר).
מבנה העלויות- בתנאים של תחרות משוכללת, אנחנו יודעים שהעלויות הכוללות של היצרן מאגדות שני סוגי עלויות:
- עלות קבועה–לא משתנה ולכן הן לא תלויות בתפוקה שלנו ובכמה מכרנו. מיסי עירייה, ארנונה, שכירות מראש לשנה במסגרת חוזה, רישיונות וכיו"ב. לכן, כשהוא מחשב את הרווח- הוא לא מכליל אותן בחשבון.
- עלות משתנה–משתנה בהתאם לתפוקה. בשוק משוכלל יש לה נטייה לגדול ככל שהתפוקה גדלה. ככל שמייצרים יותר, העלות המשתנה גדלה. למשל- חשבונות חשמל, מים, העסקת יותר עובדים בשעות עומס וכיו"ב.. עם זאת, הכל תלוי בנסיבות. במצב בו העובדים התאגדו, דורשים מו"מ במסגרת חוזה ההעסקה, הדרישות שלהם (שהיו משתנות לפני שהתאגדו) יהפכו לקבועות בשל כך.
מכאן, שהעלות הכוללת שווה לסך העלויות הקבועות והמשתנות!
העלות השולית– היחידה האחרונה: איך מחשבים את העלות השולית? העלות הקבועה לא משתנה, מה שמשתנה זה העלות המשתנה. לכן ההפרשים בניהן היא העלות השולית. ככל שמייצרים יותר, העלות השולית יורדת.
תפוקה שולית ועלות שולית: חוק התפוקה השולית הפוחתת אומר כי החל מרמה מסוימת של תשומה, התפוקה השולית תלך ותפחת ואולי אף תהיה שלילית. המסקנה היא שככל שהתפוקה השולית של גורם ייצור מסוים עולה, כך יורדת עלות הייצור של יחידת תפוקה נוספת עם הגידול בתפוקה, ולהיפך.
מקור, לוח 8 עמ' 115: שדה של ארטישוק באמצעות עובדים (גורם אחד!)
| תפוקה כוללת ק"ג | תשומת עובדים | תפוקה שולית (ק"ג) | תשומה שולית | שכר עבודה= עלות הייצור | עלות שולית לייצר את היחידה האחרונה! | עלויות משתנות |
| 1 | 1 | 1 | 1 | 100 | 100 | 100 |
| 2 | 4 | 1/3- תפוקה (4-1) חלקי תשומות (2-1) | 3 | 100 | 300 | 400 |
| 3 | 9 | 1/5 | 5 | 100 | 500 | 900 |
מסקנה חשובה- ישנו קשר הפוך בין העלות השולית לייצור מוצר מסוים, לבין התפוקה השולית של גורם ייצור המשתנה בייצור המוצר.
השפעות על העלויות השוליות:
- המחיר של גורם הייצור משתנה–אם השכר של העובדים היה עולה, ברור כי העלויות השוליות יעלו.
- התפוקה השולית של גורם הייצור משתנה–אם התפוקה השולית לעובד תעלה בשל שינוי טכנולוגי, אז יקטנו העלויות השוליות שלנו כי העובדים יוכלו לייצר יותר בזול (או לייצר כמות יותר גדולה, או להקטין את כמות העובדים ולייצר אותה כמות).
מה תהא התפוקה שייצר היצרן? דוגמה 1, טווח זמן קצר:
מחיר חומץ בלסמי =20 ₪. הוא נתון מבחוץ, זה מחיר השוק. לכן, מבחינת היצרן העקומה גמישה- לא משנה כמה ייצר, הוא יוכל למכור כל כמות ב 20 ₪ למוצר.
הפדיון השולי של היצרן= 20, מאחר והמחיר הוא 20.
