האם זה עובד? אין סיבות תאורתיות לחשוב שחינוך נפרד מתאים לבנים. כי ממה שאנו יודעים בנים משפיעים אחד על השני לרעה במסגרת לימודים ואכן באופן לא מפתיע יש מחקרים שמראים כי במסגרות נפרדות בנים מפריעים יותר, קשובים פחות, עם פחות מוטיבציה ללמודים ויחסים חברותיים יותר תוקפניים.
לגבי השגים:
הלפרן ושות' בדקו את הנושא הזה. הסקנה שלהם ושל אחרים זה שאין שום עדות לזה שחינוך נפרד מטיב עם בנים. מחקרים מוצאים זה משפיע, אבל לרעה.
יש מחקרים מראים שבנות בכיתות מדעיות נפרדות מגיעות להישגים יותר גבוהים אבל זה במחקרים יותר מוקדמים. כמו שריאנו בחינוך מעורב המגמה היא שבשנים האחרונות בנות מצליחות לא פחות מבנים במקצועות האלה. מכאן שגם אם משווים בנות במסגרות משולבות ומעורבות לא רואים הבדל.
כלומר, זה לא מוטיב עם בנים ולא משפיע על בנות.
האתגר של המורים והחברה זה לטפח את שני המנים בסביבות שנותנות להם להעריך אחד את השני. וחינוך לילדים עצמם, עם כמה שהם בוגרים.
עם הנטיות האלה וכל הדברים שאמרנו, חשוב לזכור שיחסים מספקים עם בני הגיל זה משהו חשוב ביותר גם לבנים וגם לבנות בכל הגילאים. לשניהם חשוב לפתח אסטרטגיות חברתיות שיעזרו להם לבנות ולשמר קשרים טובים עם בני הגיל, חשוב להם שיהיה להם גם קשרים יציבים ועמוקים יותר עם חברים, אפילו אם מה שהם עושים עם החברים שלהם זה שונה מהבנים לבנות. מכאן שכל התחום של מעמד חברתי, הוא תחום מאוד משמעותי בכלל, ובמיוחד בגילאי הילדות ובסוף ביה"ס יסודי. יש פרק בחומר קריאה שדן בנושא הזה.
לסיכום, ראינו שלאחר הילדות המוקדמת, הילדות האמצעית מספקת אתגרים חדשים ובמיוחד את האתגר של ביה"ס. ראינו את התתפתחות של ידע, של קישורים, של מיומנויות, של אסטרטגיות, כאשר אנו התמקדנו התחום הקוגניטיבית, בתחום המוטיבציוני. בפרק יש הרחבה נוספת לתחום החברתי והוקגניציה החברתית.
ראינו באופן משכנע שהאימרה הזאת של ההתפתחות בהקשר היא לא ריקה אלא שבאמ ילדים לומדים את מה שנחוץ לאתגרים ולזירות של חיי היומיום שלהם. מכאן שעצם החשיפה לביה"ס מפתחת סוגים מסוימים ולא אחרים של ידע, כישורים ואסטרטגיות.
את הנושא הזה הבנו די לעומק גם מהכיוון של ההתפתחות והמשמעות של התפיסות המגדריות וההתנהגויות המגדריות.
בהקשר הזה – איזכור – עולם הילדות גם משתנה. חוקרים ניתחו ותיעדו את השינוים ההיסטורים ותפיסות של מה זה ילד ומה מצופה ממנו. הדיון המשווה שערכנו לא פעם של ילדים של היום משפיע על ההתפתחות שלהם, גם בחברות מפותחות, היבטים די משמעותיים של ילדות משתנים.
שני שינוים כאלה:
בהגדרה שלנו במעבר מילדות התייחסנו לכך שמעבר לתרבויות שונות יש שינוי בזירה המרכזית שבה ילדים גדלים מהבית ולזירות נוספות כמו ביה"ס או התחנכות לציד לעומת הריגה. אמרנו שחוקרים גם מדברים על מעבר מהמצאות ופיקוח רבים יותר של מבוגרים, הורים ומשפחה מורחבת, ליותר המצאות עם בני הגיל.
הדבר האחרון מתחיל להשתנות בעיקר בקרב ילדים מערביים מהמעמד הבינווני+ בעיקר בארה"ב אבל לא רק. השינוי הוא שההורים לא עוזבים אותם לנפשם -"הורי המסוק" – מרחפים. בשילוב עם זה יש הורים שדוחפים ללמודים, יש פחות הזדמנות לילדים לבחור את החברים שלהם ולבלות זמן איתן שלא בפיקוח עם מבוגרים.
עם כל מה שלמדנו זה חייב להשפיע על היכולות החברתיות של ילדים.
לצד זה צריך להגיד שגם אם הנטיה שלנו להגיד שהכניסה של הורים לתחום שעד עכשיו היה יותר תחום חופש של הילד לא נראה טוב, זה מגביר את השליטה ההורית, זה עלול לפגוע בהתפתחות של עצמאות וכו'… יש נסיבות שפיקוח של הורה על פעילות חברתית של ילדים משמש כהורות מגנה (מדברים כמו פגיעות מיניות, אינטרנט).
מחקרים מדברים על השלכות חברתיות של שימוש באינטרנט בגיל הילדות.
