רציונליות ותועלת.
רציונליות היא בחירת הפעולות הטובות ביותר להגשמת מטרותינו.
פעולה רציונלית הינה פעולה המתבססת על טעמים ונימוקים: הטעמים שלנו מורכבים מרציות ואמנות. רציה– אני רוצה לשתות. כדי שזה יעבוד לנו- זה צריך להתיישב עם מערכת האמונות. אמונה– דברים שאנחנו מאמינים בהם- שתייה טובה לבריאות. עקביות– צריך שהפעולה שנקטנו תבוא מהסיבות האלה ולא מסיבות אחרות. התוצאה היא רוויה. הבחירה היא לא רנדומלית- כי אם כן אז הבחירות לא קשורות לרציות ואמונות.
התעלמות ממימד הזמן- יכול להיות שההעדפות שלי ישתנו, אבל השינוי צריך לנבוע מסיבה מסוימת ולא ממעבר זמן.
תועלת– תכלית הפעולה הכלכלית. רוצים להסב לעצמינו כמה שיותר תועלת (חומרית ולא חומרית). תועלת היא משהו סובייקטיבי, לפרט מסוים ולא לכלל המערכת/ החברה.
איך הכלכלן אמור לדעת מה התועלת הכללית? העדפה נגלית: הסתכלות על מה שאנשים בחרו ובכך להסיק מה הם מעדיפים. יש כשל בשיטה זו, אך הכלכלה משתמשת בה בכל אופן. זה מאפשר לנו לבצע תצפית על בני אדם ולתת למדד מימד אמפירי. העדפה נגלית פוטרת לנו את השאלה המוסרית של מה טוב לאדם ומה לא.
ההשתלשלות היוצאת מההעדפה הנגלית: הצרכן שואף להגביר את התועלת שלו. המדד לרווח הוא כסף- כמה אנשים מוכנים לשלם על משהו. אם אנשים מוכנים לשלם הרבה- סימן שהדבר מסב תועלת רבה.
לסיכום ביניים, 4 הנחות יסוד: אינדיבידואליזם, אגואיזם, רציונליות, תועלת
ייצור ומסחר בינ"ל
עלות אלטרנטיבית וכספית–עלות אלטרנטיבית היא ערך האלטרנטיבה הטובה ביותר הבאה שאנחנו מוותרים עליה. זאת, בשונה מעלות הכספית, שהיא למעשה כמה אנחנו מוכנים לשלם תמורת דבר מה. הקשר בין העלות האלטרנטיבית לכספית הוא תלוי סיטואציה. יש מצבים בהם מאוד קשה לזהות עלות כספית לעומת עלות אלטרנטיבית, למשל כשמדובר במוצרים בעלי ערך לא כספי.
בחירה ומחסור לפירמה הבודדת– המחסור לא מאפשר לנו להשיג הכל מכל דבר. אנחנו יודעים שבסוגי כלכלות הקצאת המשאבים נעשית בצורה שונה (קומוניזם מול קפיטליזם למשל). יש פירמה- חווה המייצרת שני מוצרים: חיטה וזיתים. כמות המשאבים שעומדת ברשותה מוגבלת. אם היא תגדל יותר חיטה, אזי שהיא תוכל לגדל פחות זיתים. פונקציית הייצור שלהם שונה (זיתים לוקח לגדלX זמן לעומת חיטה בY-זמן…). הפירמה היא רציונאלית ומשווה בין האפשרויות השונות העומדות בפניה, ביחס לאמצעי הייצור שברשותה. ביחידת זמן נתונה היא יכולה לייצר כמויות שונות של חיטה (מ-0 עד 60,000..). ביחס לכך, אם היא מייצרת 40,000 טון זיתים, היא תוכל לייצר 0 טון חיטה. אם היא מייצרת 60,000 טון חיטה, היא יכולה לייצר 10,000 טון זיתים. מה העלות האלטרנטיבית? אם החווה מחליטה לייצר 38,000 חיטה, העלות האלטרנטיבית שלה היא 10,000 טון זיתים.
עקומת אפשרויות הייצור– המשמעות בפועל של החווה שהיא חייבת להעביר גורמי ייצור מייצור זיתים לייצור חיטה ולהיפך. האם אפשר לזהות תופעה של התמחות? כשמעבירים גורמי ייצור אנחנו נוותר תחילה על אלו שהם הכי פחות טובים בייצור. כשממשיכים לוותר על ייצור מוצר מסויים- אנחנו מוותרים על גורמי ייצור יותר ויותר טובים. (גרף עקומת אפשרויות הייצור) לכן, כל פעם הגידול בתפוקה הולך ופוחת.
התמחות ועקרון העלויות הגדלות– הרעיון מבטא את העובדה שככל שאנחנו מגדילים את הייצור של מוצר אחד, כך גדלה העלות האלטרנטיבית של המוצר השני. העיקרון קורה בחלק ניכר של תהליכי הייצור ומגלם בתוכו את הרעיון של התמחות בגלל שחלק מגורמי הייצור מתמחים בצורה חלקית בייצור מוצר מסויים. כשאנחנו מעבירים אותם לייצור המוצר השני הם מאבדים מהפיריון שלהם כי אין להם הכשרה.
*** חומר למחשבה*** קרטל: מצב בו יש כמה שחקנים המתאמים את השוק בניהם.הבעיה- הקרטל מתאם את השוק, הוא מקטין את התפוקה כדי להעלות את הביקוש ובכך את המחיר. בתוך הקרטל יש בעיה של שמירה על שיתוף הפעולה. בנוסף- הוא לא חוקי. החלפת המידע עשויה להיות על דרך האיתותים ולא באופן גלוי.
בחירה ומחסור במשק– כמו הפירמה, גם המשק ניצב בפני בעיית המחסור. בזמן נתון המשאבים והטכנולוגיה מוגבלים. עקומת אפשרויות הייצור של המשק מושפעת מהמגבלות הללו- משאבי הטבע, מהטכנולוגיה, מההון האנושי, המוכנות של אנשים לצאת לעבודה.
למשל- מדינה הניצבת בפני דילמה- כמה היא רוצה לוותר על פיתוח פנימי אזרחי לטובת ייצור צבאי. היא צריכה לבחור את רמת האיזון על הציר. ההעדפה של המדינה תלויה בגורמים רבים- מערכת הטעמים. יש קשר להסתברות (סובייקטיבית או אובייקטיבית), אידיאולוגיה, סיטואציה כלכלית ועוד. ככל שמעבירים יותר גורמי ייצור- העלות האלטרנטיבית הולכת וגדלה מאחר ובהתחלה מעבירים את גורמי הייצור המתאימים יותר לייצור צבאי. בכך העלות האלטרנטיבית תהיה המינימלית שיותר אך ככל שנוותר על יותר גורמי ייצור- העלות תגדל.
