יש הבדלים אנטומים בין בנים ובנות, ההבדל האנטומי הזה לא צריך להשפיע או לכוון לפעילויות, נטיות, תכונות וכו מסוימות לעומת אחרות. במונחים של בם של אנשים שהם יותר גנדר-סכמטיים (נוטים לקשר יותר דברים עם המין הביולוגי) ואנשים שהם יותר גנדר-א-סכמטיים (שאצלם זה יותר מצומצם). יש המלצה מאוד ברורה בעניין החינוך המגדרי מהו. יש הבדל אנטומי והוא לא אומר כלום, לגבי מה את אוהבת, מה את רוצה, כיצד את מתנהגת וכו'. כלומר המלצה להתמקד דווקא בסכמה הקוגניטיבית ולנסות למתן סכמה מגדרית וסכמה שהיא לא מגדרית.
במחקר של LIBEN היא הצליחה להשיג אישור לעבוד עם שני גנים. בגן אחד במשך שבוע הגננות קיבלו הנחיות לבנות סביבה שמדגישה את העניין של המגד. עשו פעילויות שהן הבנים והבנות עשו שני דברים אחרים וכו'. כל זה בלי לשנות התנהגויות ספציפיות אלא רק לבנות סביבה המדגישה בנית לעומת בנות. היא מצאה שאפילו ההתערבות הקצה הזאת השפיעה על האינטרקציות החברתיות, עוד יותר הקצינה את המשחק של בנות עם בנות ובנים עם בנים ואת הפעילויות שכל קבוצה עשתה.
זה אומר שצריך להסתכל בביקורתיות על דברים כמו ספרי ילדים.
אותם הנטיות שראינו בתחום של יכולת לעומת מאמץ, דימוי עצמי, זה הבדלים שמוצאים גם בקרב הורים. דוגמאות: לא רק מתבגרים שונים, בנים ובנות, בהערכה של האינטלגנציה של עצמם. בנים מעריכים את האינטלגנציה הכללית כיותר גבוה מאשר ממה שבנות מעריכות, בזמן שבנות לא מעריכות את האינטלגנציה המילולית שלהן כיותר גבוהות של בנים. במחקר של הורים מצאו את אותו הדבר. כלומר בנים והורים מעירכים בהערכת יתר את האינטלגנציה הכללית והכמותית מרחבית, גם בנות וגם הורים לבנות נוטים להערכת חסר של האינטלגנציה. הורים נוטים לייחס להצלחות של בנים ליכולת שלהם יותר, ולבנות יותר להשקעה. מורים גם נוטים להתנהג אחרת כלפי בנים ובנות בכיתה. הם נותנים יותר תשומת לב לבנים, גם כי הם מפריעים יותר, כלומר הם מקבלים יותר תשומת לב שלילית אבל הם גם מקבלים יותר תשומת לב חיובית. בממוצע מורים מפנים שאלות יותר מאתגרות לבנים יותר מאשר לבנות, נוטים יותר לתת לבנים מאשר לבנות לןענות על שאלה כאשר כמה תלמידים מציביעים. כלומר כן יש התיייחסות דיפרנציאלית בממוצע גם של הורים וגם של מורים. כאשר יש נוכונות ומוטיבציה לשנות את המצב, העלת מודעות ומתן אסטרטגיות יכול לעזור.
אסטרטגיה חינוכית שהוצעה בזמנו כמענה למחירים שבנות משלמות בתחום הלימוד וההישג במונחים של ביטחון עצמי, ביטחון ביכולתיהן, העדפה או בחירה חמקצועות יותר נשיים עם רתיעה או הימנעות ממקצועות גבריים. וכ מענה גם ל קושי היחסי של בנות עם אסרטיביות, עם הזכות שלהן לדרוש את מרכז הבמה וכו' זה חינוך נפרד. בתי ספר נפרדים לבנות, ובהמשך גם כיתות נפרדות לבנים ובנות, במיוחד במקצועות המדעיים. הרציונל הוא שנוכחות של בנים בכיתה מגבירה את ההבדלים המגדריים, בין היתר בגלל שבנים הם יותר דומיננטים בכלל בכיתות. בנים שואבים יותר התייחסות מצד המורים, ויש גם מחקרים שטוענים שההתייחסות הדיפרנציאלית של מורים בולטת יותר במקצועות המתמטיקה והמדעים.
טענה מוקדמת, ביקורתית התייחסה לשתי אפשרויות נוספות. שיש סכנה שהלימוד בנפרד ישמש זירה דומה למשחק בנפרד. כלומר קבוצות של בנות נוטות חיצור, לשמר, לחזק נטיות יותר נשיות. הטענה הנוספת הייתה שבחיים ואחרי בית ספר בנות צריכות להתמודד בעולם ובזירות שהם לא רק עם בנות. החינוך הנפרד לא מספק זירה כדי לנסות לטפח ולפתח כישורים ואסטרטגיות של התמודדות עם בנים וגברים. מבחינה היסטורית, כל עוד הטענה העיקרית בעד חינוך נפרד שהמטרה היא העמקה של תפקידי מגדר. חינוך נפרד הוא טוב לבנות, לכן לא הייתה התגברות משמעותית בשיעור המגמות הנפרדות. המגמה הזו תופסת תאוצה ב-10 השנים האחרונות כי הוגים החלו להגיד שמסגרות חינוך מפלות בנים. קל יותר לבנות מאשר לבנים להתאים את עצמן לסביבה הנשית הזאת. מכאן שצריך להעניק חינוך נפרד, זה יהיה מצוין לבנים. היום יש יותר כיתות נפרדות לחלק מהמקצועות בבתי ספר מעורבים.
