מכתבים של ילדים לאלוהים (דוגמאות במצגת): מה אנחנו לומדים מהמכתבים האלו-
מהמכתבים של הילדים עולה תפישה של האלוהות כמו: concrete, anthropomonphic, personal.
אבל גם יש ילדים פחות תמימים- הרבה שואלים אם אלוהים אמיתי, ולמה יש דברים רעים בעולם?
אנחנו חושבים, או רוצים לחשוב שילדים הם מאד מאמינים או תמימים בנוגע לאלוהים אבל זה לא תמיד ככה.
שתי שאלות :
1.האם לילדים יש דתיות טבעית שנולדים איתה והם מאבדים עם הזמן? או שלהפך האמונה שלהם שטחית כקטנים ואז כשהם מתבגרים נהיית להם הבנה עמוקה יותר.
הרעיון שבילדים יש דתיות טבעית, טבוע בהרבה דתות. למשל ביהדות, כשהם נכנסים לחדר, הם מתחילים בללמוד את ספר ויקרא. הם מתחילים בלמוד את הטקסט על הקרבות. אין לזה הרבה הגיון שילדים בני 4-5 ילמדו את זה, ולמה לא להתחיל עם סיפורים יפים יותר? התשובה של הדת לכך היא ש"יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות"- הילדים הטהורים צריכים ללמוד על טהרות באמצעות התעסקות בהלכות הקרבה.
האפשרות השנייה היא יותר "אקאדמית", כלומר יש לה ביסוס אקאדמי- והיא שהדת מפתחת בשלבים. התיאוריה של fowler של 7 השלבים של האמונה- אומרת שהאמונה מתפתחת ב-7 שלבים:
- primal Faith- אמון בעולם ובהורים בתור תיקונות. יותר כללי
- intuitive faith- הומאג' לילד עם האינטאיציה לפלא של העולם. יכול להיות גם אמונה השלכתית- הוא חושב על אלוהים כמו מעין הורה על.
- mythical/literal faith- זה כמו המכתבים שראינו מקודם. בביה"ס היסודי.
- conventional faith- בסביבות הנעורים. להיות חלק מקבוצה. אתה דתי כי אתה חלק מקהילה, כי הפנמת את הרעיונות של זה, כי הפנמת את זה שזה משצריך לעשות- "זה מה שטוב".
- individualistic reflective faith- סוף הנעורים תחילת הבגרות. הרבה אנשים לא עושים את המעבר הזה ונשארים ברמה הרביעית. אתה מתחיל לחשוב על מה אתה רוצה, במה אתה מאמין ולמה.
6.+7- ,conjunctive universal: לא מגיעים אל הרמות 6 ו-7 עד לשלב מאוחר יותר בחיים. יש להם שני דברים במשותף: אתה נהיה יותר מקבל של אמונות אחרות, אתה רואה אותן כ"קרובות משפחה", אתה יכול לקבל את העבודה שיש הרבה שאתה לא יודע ושהאופן בו אתה מסתכל על העולם הוא רק מהפרספקטיבה שלך. זה קשור הרבה פעמים גם לצדקה ולעזרה בעולם.
לשלב האחרון הגיעו מעט מאד אנשים- מרטין לוטר קינג, אמא תרזה, מהטמה גנדי.
ביקורת: זה נוגע בעיקר לאנשים שנולדו לדת, יכול להיות שהסדר יהיה הפוך, שתגלה את הדת בשלב אחר בחיים ועוד. כלומר הסדר והגילאים הם לאו דווקא קבועים. בנוסף- האם המטרה של חינוך דתי לעלות במדרגות? לעלות בשלבים? הוא אמר שזו לא המטרה של השלבים שלו. שניתן להתאים את חומר הלימוד לרמה הדתית של הילדים, אבל שהמטרה שלהם היא לא לנסות לעשות את זה- הילדים יעברו את ההתפתחות הזו לבד.
האם קשר בין היחסים של הילדים עם ההורים שלהם לבין האופן בו הם תופשים את אלוהים?
רב הילדים חושבים על אלוהים כזכר, וכעל נדיב ואוהב.
ילדים בד"כ עושים הפנמה של איך שההורים מענישים אותם ומשליכים את זה על אלוהים.
איזה ילדים פונים לאלוהים? כאלו שיש להם בעיות במשפחה או כאלו שיש להם סגנון התקשרות בוטח ובריא?
התיאוריה השלישית במצגת אומרת: ילדים שיש להם סגנון התקשרות בטוח חושבים על אלוהים כנדיב וטוב בגלל איך שההורים שלהם מתנהגים אליהם. אם שמאמינה כי האל נדיב וטוב, מתנהגת ככה לילד, הילד מפתח סגנון התקשרות בטוח, ובמקביל הוא משליך את איך שהיא מתנהגת אליו לאלוהים. כלומר- זה לא סגנון ההתקשרות שגורם זה. אלא ההתנהגות של האם היא שמביאה גם לתפישת האלוהים וגם לסגנון ההתקשרות הבטוח.
de roos– חוקרת:
- החוקרת שאמרה את זה בדקה את סגנון ההתקשרות של ילדים לאם. אז היא הסתכלה על תפישת האלוהים שלהם. היום, רב הילדים חושבים על אלוהים כחיובי. אבל היא כן מצאה- שככל שיש קשר מורה-תלמיד טוב יותר חושבים על אלוהים כיותר חיובי.
- במחקר שני היא הראתה שהתפישה של ההורים את האל מנבאת טוב את תפישת האל של הילד. אבל שאין קורולציה בין סגנון ההתקשרות לבין סגנון תפישת האל של הילד.
(לחזור לשקופית המקורית היה לי מעט קשה לעקוב- לא הבנתי עד הסוף).
