אבטלה מבנית

בשתי הנקודות לא היה ניצול מקסימלי של העובדים והדונם. זוהי סיטואציה שנקראת אבטלה מבנית. זאת, מפני שיש תלות בין גורמי הייצור. זה מחייב אותנו לתקן את ההגדרה לתעסוקה מלאה: מצב בו מועסקים כל גורמי הייצור ובלבד שההעסקה שלהם מאפשרת להגדיל את התפוקה.

אבטלה מבנית– מצב בו אין אפשרות להעסיק את גורם הייצור המובטל בשל מחסור בגורמי ייצור אחרים, בהינתן יחס קבוע של ייצור.

צמיחה כלכלית: שיפור טכנולוגי. קודם ראינו את הצמיחה כמצב בו כל המשק מתרחב. עכשיו נדבר על מצב של שיפור טכנולוגי החל במוצר אחד. שיפור טכנולוגי משמעו- יכולת לייצר כמות גדולה יותר מאותו המוצר עם אותה כמות של גורמי ייצור. יכולת לייצר את אותה הכמות מאותו מוצר, עם פחות גורמי ייצור.

דוגמאות: פיתוח זן עמיד של עצי זית מפני מחלות= יותר ייצור שמן זית.שיפור המנוע לכדי צריכת פחות דלק (לא הגדלת המנוע, כי זה מגדיל את גורם הייצור).

בדוגמא של השיעור הקודם- ראינו איך המשק גדל בצמיחה הכלכלית בכל המובנים. עכשיו נדבר על שיפור במוצר אחד: ארטישוקים (טונות) ומלט (שקים). כל המשאבים שמוקצים לייצור ארטישוקים יניבו 400 טונות. כל המשאבים שמוקצים לייצור מלט יניבו 10,000 שקים. לאחר שיפור- עם אותה כמות של גורמי ייצור אפשר לייצר יותר ארטישוקים- המקסימום כעת הוא 650 טונות. מבחינת העקומה החדשה- ייצור המלט עדיין ישאר על 10,000 כי לא חל שיפור טכנולוגי בייצור של המלט (מוזנח).

כתוצאה מהשיפור הזה יש למשק משמעויות- בנקודהC(באמצע העקומה) נוכל לייצר יותר ארטישוקים, אך עם אותה כמות של ייצור מלט, כפי שייצרנו לפני השיפור. אולם, ברור כי מבחינת הקצאת המשאבים- אפשר לייצר את אותה כמות של ארטישוק כמו מלפני השיפור, ולייצר יותר מלט. הכל תלוי בהקצאת המשאבים כעת- הקצאה של פחות משאבים לייצור המוצר ששופר כדי לייצר אותה כמות כמו קודם, לטובת ייצור יותר מלט= ייעול.

יכול להיות מצב של נסיגה כלכלית. למה נסיגה כלכלית יכולה להתרחש? למשל בלאי מכונות, שחיקה ועוד. לכן עלינו להתקדם כל הזמן. אחת הבעיות של הכלכלה- תמיד צריך להשקיע בעתיד, גם אם אנחנו רוצים רק לשמור על המצב הקיים ואפילו לא להתקדם, כדי להימנע מנסיגה כלכלית.

היתרון היחסיבמסחר בינלאומי:

למה לסחור?למה לצאת ממשק סגור (אוטרקיה) למצב בו משק מסיים תמהיל מסוים של מוצרים- חלק הוא צורך בעצמו ובחלקם הוא סוחר למען קבלת מוצרים אחרים. היסטורית, למה אנשים חשבו שכדאי לסחור? שיתוף פעולה מאפשר לייצר מוצר שאי אפשר לייצר לבד. בנוסף, יש את עקרון ההתמחות (אפלטון)- כל אחד מתמחה בייצור מוצר אחר. גישה נוספת המקובלת בחלקים שונים בעולם- חברתית, לפיה יש לאדם מעמד שמכתיב לו את תחום העיסוק שלו. אין מוביליות (קסטות בהודו).

שיעור 6, 26.11

כשדיברנו עד כה על הקצאה יעילה ופונקציית הייצור הזכרנו את הקצאת המקורות של פירמה בודדת. ראינו מה המשמעויות של העלות האלטרנטיבית ובנינו עקומה שמראה את גבול אפשרויות הייצור. הבנו את תופעת המחסור, את עקרון ההתמחות, את עקרון העלויות האלטרנטיביות. ראינו שאפשר להשליך זאת על המשק- שאלות של הקצאה יעילה ברמה הלאומית (ייצור צבאי ואזרחי– כמה להשקיע במשק וכמה בביטחון). ראינו את המשמעות מבחינת המושג העדפת הווה מול עתיד, נסיגה וצמיחה כלכלית, מלכודת המדינות העניות.

סוגי פונקציות ייצור: גורם ייצור אחד ללא התמחות. פונקציה של יותר מגורם ייצור אחד כשיש התמחות- כאן הגענו ליתרון יחסי מול מוחלט. הבנו שקיימת תלות בין גורמי הייצור. פונקציית ייצור בעלת כמה גורמי ייצור, שחייבה יחס קבוע (תמהיל) בין גורמי הייצור. דיברנו על כל מיני מגבלות. מצב של אבטלה שהוא לא בזבוז אלא הכרח- אבטלה מבנית.

תפוקה ממוצעת–סך התפוקה חלקי סך גורמי הייצור. מבטאת את התפוקה לעובד ממוצע ביחס לכלל העובדים. כך מודדים אותה: לוקחים את סך כל התפוקה המיוצרת (בהנחה שהיא יוצרה ביעילות) ומחלקים אותה במספר יחידות גורמי הייצור. דוגמא:העלות האלטרנטיבית הכוללת היא 500 ק"ג של שרי, מייצרים אותה 45 עובדים. כלומר 500/45= 11.1111. באופן כללי- פחות חשובה מהתפוקה השולית:

תפוקה שולית– התוספת לתפוקה הכוללת שמתקבלת כשמוסיפים את היחידה האחרונה של גורמי הייצור. נניח שהיום 44 עובדים ייצרו 492 ק"ג, התפוקה השולית (של העובד האחרון) היא 8.

דוגמה נוספת: קונדיטוריה- 18 מכונות, 80 עובדים, 6 מקררים. 2 מוצרים שונים: טראפלס ובריוש.