התסביך האדיפלי: התינוק חסר אונים, ואמא שלו עוזרת לו- כך שכל האנרגיה המנטלית שלו (הליבידו), שצריכה להצמד למשהו נצמדת לאמא שלו (attachment-cathxis). כשהוא גדל הליבידו הזה נהיה מיני, באופן אינפנטלי- והוא רוצה את האם לעצמו. ומי שם כשהוא מבין את זה ומפריע? האבא. האבא, הוא בעל יתרונות עליו- הוא חזק יותר ונראה שהאם שייכת לאבא באופן מסויים שאינה שייכת לו (המינית). הילד לא מבין אבל מרגיש את זה. זה מעורר בו התנגדות לאבא, שמעלים גם אגרסיביות נטיות, כעס, רצון להיות אלים כלפי האבא. הדבר הזה גורם להרבה חרדה (repression). כשיש לנו את הרגשות המאד חזקים הללו- הילד מדחיק. לאן הולכים כל הרגשות המודחקים- ללא מודע.
זה גל מאד אמביוולנטי- מצד אחד הוא מרגיש התנגדות ופחד (מסירוס), אבל הוא מרגש גם הזדהות. האבא הוא כמוהו, גבר וגורם לו לרצות להיות כמוהו. מעבר לכך האבא גם מגן עליו מהעולם ושומר עליו, ומעבר לכל הוא גם אוהב אותו.
איך ניתן לפתור את התסביך האדיפאלי? באמצעות יצירת סופר אגו, וזה גם כן חלק בלתי מודע. מה נמצא בסופר אגו? מוסר (אל תהרוג את אבא שלך, אסור לשכב עם אמא שלך), אשמה (שמגיעה מההרגשה האגרסיבית כלפי האבא שמגן עלינו), חוש של הזדהות מצפונית עם האבא). כך בגיל זל התפתחות הסופר אגו, מעביר הילד חלק מהליבידו לאבא שלו ומזדהה איתו ורוצה להיות כמוהו.
תיאוריה ראשונה
פרויד, בהתחלה, הסתכל על אנשים ספיציפיים דתיים שעניינו אותו. מעבר לכך הוא השווה את הדת ל-OCD. ב1907 אפשר להצביע על משהו כתיאוריה הראשונה שלו בהקשר זה: הוא מנסה לעשות חיבור בין דת לפסיכופתולוגיה. הוא דיבר על כמה טקסים דתיים הם כמו קומפולסיות, מלבד לעובדה שהטקסים מאושרים חברתית.
מה דומה בין השתיים:
- תחושה שאם אני עושה דברים בדרך הנכונה אני יכול לשנות את המציאות (magical thinking)- כמו ילדים, שמרגישים שלמילים שלהן יש תחושה חזקה. אם אחד מההורים של ילד מת, למשל, פסיכולוגים תמיד בודקים אם הילדים מרגישים אשמים על משהו שהם אמרו.
- תחושה של אשמה אם לא מבצעים אותם
- שניהם מערבים מעין תחושה של- צריך לעשות את זה בדיוק, שיביא להתעסקות מרובה בפרטים קטנים
- בשני המקרים יש בתחתית רצון סקסואלי שאתה מנסה להדחיק.
דוגמה לניתוח מקרה ספיציפי- רופא אמריקאי זהיה חוזר בתשובה נוצרי קרא את הספר שלו, והחליט שפרויד לא "רואה את האור", ועל כן הוא כתב לפרויד מכתב אישי בו הוא מספר את הסיפור הבא: כשאני התחלתי כרופא היו לי הרבה ספקות. יום אחד הייתי בבית המתים ונתחתי זקנה, ואמר שהיא נראתה ממש נחמדה. כשראיתי אותה אמרתי לעצמי: בטוח אין אלוהים. בזמן שלאחר מכן הוא החל לשמוע מסרים על פיהם יש אלוהים, הוא בשליטה, עלינו להאמין בו. זה היה כמו חיזיון עבורו, והוא חזר בתשובה ולא עזב זאת מאז. ניתוחו של פרויד למה שהיה:
- A psychopathological analysis of religion:
Freud’s analysis of the converted doctor's letter:
…The sight of a woman's dead body, naked or on the point of being stripped, reminded the young man of his mother. It roused in him a longing for his mother which sprang from his Oedipus complex, and this was immediately completed by a feeling of indignation against his father. His ideas of "father" and "God" had not yet become widely separated; so that his desire to destroy his father could become conscious as doubt in the existence of God and could seek to justify itself in the eyes of reason as indignation about the ill-treatment of a mother-object. It is of course typical for a child to regard what his father does to his mother in sexual intercourse as ill-treatment.
לראות אשה ערומה הזכיר לו את אמא שלו והעלה מייד תסכול נגד אבא שלו. הרעיונות של אבא שלו ושל אלוהים, ועל כן לראות אשה פגיעה ומסכנה גורמת לו לכעס על אלוהים שנובע מהכעס על האבא (עשה התקה ). displacement(
. The new impulse, which was displaced into the sphere of religion, was only a repetition of the Oedipus situation and consequently soon met with a similar fate. It succumbed to a powerful opposing current. During the actual conflict the level of displacement was not maintained: there is no mention of arguments in justification of God, nor are we told what the infallible signs were by which God proved his existence to the doubter. The conflict seems to have been unfolded in the form of hallucinatory psychosis: inner voices were heard which uttered warnings against resistance to God. But the outcome of the struggle was displayed once again in the sphere of religion and it was of a kind predetermined by the fate of the Oedipus complex: complete submission to the will of God the Father. (Freud, 1928, p. 171)
הבעיה נפתרה באמצעות הזיות, הלוסונציות (החזיונות שטען שראה הרופא).
תיאוריה שנייה
1913- טאבו וטוטם. פרויד מאד התעניין באנתרופולוגיה וארכיאולוגיה. תחום זה משקף את דעות המיינסטרים של ארכיאולוגים ואנרתולוגים למה שהיה פעם בדת- היום חלק מהדברים הללו הופרכו אבל בזמנו הוא התבסס על ספרות רלוונטית. שבטים קדומים השתמשו בצורה מאד מאוד מוקדמת של דת- לא בצורה של לחשוב על אלוהים בכח בלי מובן. זה היה לרב איזשהיא חייה- ואת החיה הזו לא צדו. לא חשבו שהדוב הוא אלוהים, אבל הוא סימן עבורם את הרוח שמגינה על השבט. הוא לא צדו ולא אכלו את הטוטם, מעבר ליום אחד בתקופה בו הם צדו ואכלו את זה. אנתרופולוגים האמינו שזה היה- "פרה-דת" של התקופה.