יעילות במובן הכלכלי הוא מצב בו אין בזבוז. הרעיון של יעילות לא אומר איזו נקודה על הציר כדאי לבחור, אלא רק מבטא שהנקודות על עקומת התמורה הן היעילות וכל השאר לא יעיל. שימוש לא נכון בגורמי הייצור שלנו יכול להביא למצב של חוסר יעילות. ביטוי לכך הוא אבטלה, אפליה, העדפת מקורבים (פרוטקציה). פעמים רבות יש חוקים שמביאים לייצור לא יעיל. גם השיקולים לחלוקת המשאבים במשק עשויים להביא ליצור לא יעיל, כשהם מונעים מערכים, אינטרסים, דת, ביטחון ועוד.
צמיחה כלכלית – עד כמה אנו כמשק רוצים לצמוח בכלל? רן כל היום רוצה לצמוח. קפיטליסט מסריח. צמיחה כלכלית היא סיטואציה בה הכלכלה יכולה לייצר יותר שירותים ומוצרכים עבור כל צרכנית. אם אנו רוצים לצמוח בעתיד, עלינו לוותר על דבר מה כיום.
- מוצרי צריכה- אלו מוצרים הזמינים לשימוש מידי. לא תורם לייצור עתידי ולצמיחה של המשק באופן ישיר. דג!
- מוצר הון- מוצר שישמש בעתיד לייצור מוצרים ושירותים שאינם נצרכים בהווה. חכה!
המשמעות של צמיחה- מצב בו התמורה מתרחבת בעתיד ואנחנו יכולים לצרוך יותר. יש כאן אלמנט של בחירה- האם משקיעים/ צורכים בהווה או בעתיד. התמחות על פני זמן- העובדים הופכות ליעילים יותר עם הניסיון שלהם בעבודה. הפריון שלהם גדל והם יכולים לייצר יותר, באותה יחידת זמן נתונה. גורמים נוספים שתורמים לצמיחה: שיפור טכנולוגי, חינוך, תוספת פתאומית של גורמי ייצור באופן חיצוני (עלייה למשל).
ההחלטה לצמוח נובעת משיקולים רבים, לא רק כלכליים. שיקולים נוספים שמדריכים אותנו: פוליטיים, אידיאולוגיים.לטענת ליאור,על פניו, ניתן להגיד שמפלגות שהאידיאולוגיה שלהן ימנית כלכלית דוגלות בקואליציה צרה וייצור צר המתעדף את ההווה, ולהיפך. במשטרים פרלמנטרים מרובי מפלגות, לפעמים כדי להשיג יציבות פוליטית, מקבלי ההחלטות מתעדפים את ההווה במקום את העתיד.
צמיחה היא פעמים רבות שאלה של תרבות. יש מדינות שבהן יש העדפה תרבותית של העתיד. היפנים היו כאלה הרבה שנים. גם במערב אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה היו מוכנים לתעדף מוצרי צריכה על מוצרי הון.
מלכודת המדינות העניות–המדינות העניות מנותקות ונאלצות להתמודד בעצמן עם העוני והבעיה הכלכלית. לכן, הן ניצבות בפני הדילמה- להאכיל את החיים היום או את השורדים בעתיד? האם לייצר מוצרי צריכה או הון? לא משנה במה תבחר המדינה להשקיע, היא עלולה למצוא את עצמה במצב בו המשק הולך ומתכנס פנימה מבחינת יכולותיו. קיצר, קשה להן לצאת מזה. מה היה קורה אם המדינה הייתה מקבלת סיוע חוץ- כמות מסוימת של מוצרי צריכה (לא השקעה!)? העקומה תידחף למעלה על-פי הכמות שניתנה. כלומר, אם נתנו את מוצרי הצריכה ב-4 יחידות, העקומה תגדל כלפי מעלה ב-4 יחידות. המינימום של הצריכה יהיה 4, ולא 0. סוג סיוע חוץ מועדף הוא סיוע במוצרי ההשקעה, אולם לא תמיד סיוע חוץ מיתרגם למדיניות ומנוצל בצורה טובה. למשל, הבעיה של אתיופיה לא הייתה חוסר יכולת לגדל מזון, אלא חוסר פיתוח ויכולת לשנע אותו לאיזורים בעייתיים. לכן, הפתרון בה לא היה הקצאת מוצרי צריכה אלא עזרה בפיתוח, קרי, מוצרי הון.זהו מצב בו הרצון לצרוך הוא גדול יותר מאפשרויות הייצור, לא משנה אם למשק יש העדפה להווה או לעתיד.
עלות אלטרנטיבית ועלות שולית– כשאנו מנסים להעביר את המשמעות של מעבר מנקודה 1 ל-2, אנו משווים בין כמויות שונות שקשה להשוות בניהן.צריך למצוא מדד מתאים לכך- למשל, הממוצע- ערך אופייני של כלל הערכים.העלות האלטרנטיבית חלקי סך התפוקה הקיים. כלומר, לוקחים את כמות הדברים המוותרים ומחלקים בכמות שמייצרים מהמוצר השני. אך הממוצע לא תמיד מדד טוב ומשקף מספיק. לכן יש לנו את: העלות האלטרנטיבית השולית– מהו גודל הוויתור הנדרש ממוצר אחד על מנת לייצר את היחידה הבאה מהמוצר השני. עלות זו משתנה ואינה קבועה.התפוקה השולית חייבת לרדת.
פונקציית הייצור: התמחות והיעדר התמחות–מקרה א': פונקציית ייצור עם גורם ייצור אחד, לא מתמחה. הגורם יודע לייצר כמות נתונה- או מכונית אחת, או שני מחשבים. במצב כזה העקומה תהיה ישרה, ליניארית. אם יש לי 3 גורמי ייצור- המקסימום שנוכל לייצר הוא 6 מחשבים או 3 מכוניות. העלות האלטרנטיבית היא קבועה- 2 מחשבים על מכונית אחת.
מקרה ב': כמה גורמי ייצור בעלי יכולת שונה של ייצור כאשר הם מתמחים. בקיבוץ- כל אחד עובד בענף אחר ומתמחה בו- חלב או דבש. בנקודהA כל גורמי היצור מופנים לדבש- 12 ליטר. בנקודה B מייצרים ליטר חלב ולכן צריך לוותר על מאה גרם דבש. כן הלאה עד נקודה F – 4 ליטר של חלב מול 0 דבש. הוויתור הולך וגדל ל-1.7 מפני שמפנים גורמי ייצור שמתמחים בדבש לטובת ייצור חלב. רעיון זה מביא אותנו ליתרון יחסי מוחלט.
- במשק סגור- כל מה שאני מייצרת אני צורכת! במשק פתוח הצריכה והייצור לא חייבים להיות זהים. לכן במשק פתוח אי אפשר לדעת איפה נמצאת הצריכה על הגרף.
- בקבלת מתנה (במובן של מוצרים מוגמרים)- אפשרויות הייצור לא השתנו, אך הצריכה עלתה.
- בשיפור טכנולוגי- אפשרויות הייצור גדלו. במשק סגור גם הצריכה גדלה. במשק פתוח הצריכה לא בהכרח גדלה אך אין בזבוז בשל המסחר.
- במשק פתוח הצריכה תמיד תהיה גדולה יותר מהצריכה במשק סגור.
- פתיחת המשק למסחר בינלאומי לא משנה את אפשרויות הייצור אלא רק את יכולת הצריכה.
- כשחל שינוי טעמים בקרב הצרכנים- אין שינוי בגורמי הייצור! לכן, אם הייצור לא השתנה- כך גם הצריכה לא משתנה! מה שהיה זז הוא הנקודה על העקומה לנקודה אחרת באופן הכי יעיל (על קו העקומה עצמו ולא בתוכו).