פרויד דיבר על טאבו

פרויד דיבר על טאבו – כללים שבשום פנים אסור להפר בחברה: למשל גילוי עריות, רצח. פרויד שם לב שיש מקבילה מעניינת במה שקרה בחברות הפרימטיביות הללו והסיפור של היחיד שנאבק עם הצרכים והדחפים שלו. מה מקביל? הסופר אגו מקבל שני כללים: אל תשכב עם אמא שלך, אל תהרוג את אבא שלךץ. האיסורים הללו קיימים בשתי החברות. זה מתחבר לסיפור הילדים של השבט הרגו את האבא האגרסיבי שלהם ואכלו אותו (מופיע במאמר של פרויד), ואז הייתה להם חרדה קשה כי הם הרגו את אבא שלהם ולא ידעו מה לעשות עם הנשים הללו- עמדו להתחיל כל ני קרבות על מי ישכב עם מי. הם הבינו בסופו של דבר, שהם צריכים חוקים או שהקבוצה תתפרק. שני החוקים הללו: לא לשכב על נשי הטוטם, ולא להרוג את המנהיג יותר. כדי לעשות שזה יחזיק, גמות האב, המנהיג, הפכה לחיה שמסמלת את זה שאתה לא יכול להרוג את אבא שלך- זה הטוטם. אבל פעם בשנה חוזרים באופן סימבולי על האקט באמצעות הריגת החיה והריגה.

פרויד אמר שיש דברים שאי אפשר להסביר, בלי תורשה מסויימת שהיא למרקנית. דרווין אמרשהתכונות שנו מעבירים מדור לדור הוא כאלו שמופיעים בגנים שלנו ולא בסביבה. לפעמים הסביבה משפיעה על הגוף, אבל לא ברמה שמפיעה על הגנטיקה בד"כ. למרק אמר שבגנטיקה יכולים להעביר דברים שהם גם למדו במהלך החיים (ג'ירפה). כדי להסביר את מעבר הדת והתסביכים שנובעם מהטוטם מדור לדור הוא היה צריך להשתמש בגנטיקה הלמרקנית. היום אנחנו פחות עוקבים אחרי הפרדיגמה שלו אם כי יש מחרק מסוים חדש שקשור לנושא, אפשרות שדברים שאנשים לומדים במהלך החיים יכול לשנות משהו ביכולת של הגנים לעשות משהו ומועבר לדור הבא. אם זה נכון, אולי בסופו של דבר ניתן יהיה להסביר מעבר טראומות מדור לדור (זה עוד ממש לא קרוב להוכחה).

ב-1939 פרויד כתב ספר על משה. הוא לקח את תיאורית הטוטם וטאבו והשליך אותה על היהדות. הייתה לו זהות יהודית חזקה (לא דתית- הוא היה אתיאיסט). הוא חיכה עד מעט לפני מותו וזה היה הדבר האחרון שהוא פרסם לפני מותו. הוא טען שמשה היה כומר מצרי, של קבוצה מאד קטנה של מצרים שעקבו אחרי פרעה שנקרא אחנתון. היה לו רעיון מבריק שיש רק אל אחד, מונותואיסט ראשון. הקטע הזה מבוסס על ממצאים שיש לנו- החידוש שלו הוא שמשה עקב אחרי אחנאתון ,לקח את המאמינים שלו והוציא אותם ממצרים. לעבדים היה מאד קשה לחיות עם האמונה באל אחד, ויום אחד במדבר הם הרגו את משה.  פרויד אמר כל הסיפור אז הודחק.  הוא אומר שבגלל הרעיונות של להרוג את האבא מודחק, זה גם ליהודים להתייחס הרבה יותר במורליות, מוסריות. פרויד ראה ביהדות כדת מאד מוסרית, שמסרבת להכיר בקונפליקט המקורי שלה.

2. The prehistoric explanation for the origin of early religion:

If the totem animal is the father, then the two principal ordinances of totemism, the two taboo prohibitions which constitute its core – not to kill the totem and not to have sexual relations with a woman of the same totem – coincide in their content with the two crimes of Oedipus, who killed his father and married his mother, as well as with the two primal wishes of children, the insufficient repression or the re-awakening of which forms the nucleus of perhaps every psychoneurosis.

If this equation is anything more than a misleading trick of chance, it must enable us to throw a light upon the origin of totemism in the inconceivably remote past. In other words, it would enable us to make it probable that the totemic system […] was a product of the conditions involved in the Oedipus complex. (Totem and Taboo, 1913, pp. 192-3)

סיכום קטע הקריאה שהיה לשיעור- future of illusion

הוא טוען שלמרות שכל אחד מאיתנו צריך את התיבילזציה, כיחידים אנו גם האויבים שלה. יחידים ביחידה תמיד יהיו מתוסכלים בשתי סיבות:

1. ציביליזציה תמיד מגבילה אותנו
2. תמיד יש הבדלי מעמדות.

זה יוצר תסכול, בו יש לטפל באמצעות כלים. הכלים שיצקה הציביליזציה יצרה על מנת להתמודד עם זה הם: דת, אמנות ולאומיות. למה דת היא כלי כה טוב? כי היא יוצאת מהתחושה המולדת של בני אדם שהם חסרי אונים. ציביליזציה מנסה לעזור לנו עם חרדת הקיום הזו- העיר והבתים מגנים עלינו. אבל, חרדה אחת שתמיד קיימת שם היא המוות, ואנשים חסרי אונים למולו . דת עונה על הצרכים של האינדיבידואל, ושל הציביליזציה. בגלל שזה מתאים לשניהם זה נהיה כח כה חזק. איך דת עוזרת לאיניבידואל? היא מנחמת אותנו ועוזרת לנו ליצור אשליות שהמצרכים והמאוות שלנו יתגשמו. לא נוכל לחיות לנצח, אבל דת נותן לנו את הillusion שנוכל, כי אנו מקרינים את הצרכים הללו על האלוהים. הכח של דת נשען על הכח של הצרכים שלנו.