המושגים הללו חשובים לתהליך הייצור ולמסחר בינלאומי. בקיבוץ (עסיסים) יש שתי עובדות- סיגל ונסרין. יש שתי עבודות רלוונטיות- הרפת או המכוורת. אם נסרין תקדיש את כל זמנה ביום עבודה אחד- היא מסוגלת לחלוב 100 ליטר חלב, לעומת סיגל 40 ליטר. באותו יום עבודה- אם נסרין תקדיש את כל זמנה היא תוכל לרדות 20 קילו של דבש לעומת סיגל- 5 קילו. לנסרין יש יתרון מוחלט (ג'דאית!)בייצור שני המוצרים, היא גם חולבת יותר וגם רודה יותר.
רפת (ליטרים חלב) | מפעל דבש (ק"ג) | |
נסרין | 100 | 20 |
סיגל | 40 | 5 |
אולם, את נסרין אי אפשר לשים באותו הזמן בשני המקומות. מצד שני, בקיבוץ כולם צריכים לעבוד, כלומר סיגל צריכה לעבוד גם אם היכולת שלה קטנה יותר. לכן עלינו לחשוב על היתרון היחסי. הוא עושה שימוש בעלות האלטרנטיבית. אנחנו לא מסתכלים על היתרון המוחלט, אלא על מה העלות האלטרנטיבית שאנחנו מקצים את נסרין בייצור של אחד המוצרים. מהי העלות האלטרנטיבית של חליבה במונחי רדייה (ולהיפך). מה יקרה אם נרצה שהיא תחלוב במקום לייצר דבש?
עד כה, ראינו שמי שמוותר פחות ממוצר אחד יש לו יתרון יחסי במוצר האחר: צריך לראות את היחס של חלב ודבש ולכן נוח לנו להשוות את היכולת שלהן ל-1.
חלב | דבש | |
נסרין- חילקנו את היכולת של נסרין ב- 100 | 1 | 1/5 |
סיגל- חילקנו את היכולת של סיגל ב- 40 | 1 | 1/8 |
או שאפשר לחשב זאת כך:
חלב | דבש | |
נסרין- חילקנו את היכולת של נסרין ב-20 | 5 | 1 |
סיגל- חילקנו את היכולת של סיגל ב- 5 | 8 | 1 |
כדי לייצר ליטר חלב, נסרין צריכה לוותר על חמישית קילו דבש. סיגל שהיא חולבת, צריכה לוותר על שמינית קילו דבש. לכן, לסיגל יש יתרון יחסי בייצור חלב (מוותרת על פחות דבש כדי לייצר ליטר חלב).היתרון היחסי של נסרין הוא בייצור דבש, והיתרון היחסי של סיגל הוא בחלב.
יתרון מוחלט– מתקיים כשגורם יצור אחד יכול לייצר בזמן נתון כמות גדולה יותר ממוצר מסוים מאשר גורם היצור השני.
יתרון יחסי– לגורם ייצור אחד יש יתרון יחסי על-פני גורם הייצור השני בייצור מוצר מסוים, אם הוויתור על מוצרים אחרים לשם ייצור יחידה אחת מהמוצר, קטן יותר מאותו הוויתור של גורמי הייצור האחרים.
אין מצב שבו יש לגורם יתרון יחסי בייצור של כל המוצרים. האם תמיד ייווצר מצב של יתרון יחסי, כשיש יחסים שונים בין גורמי הייצור? כשיש הבדלים בעלות האלטרנטיבית יש למישהו יתרון יחסי במוצר אחד, ולמישהו אחר יתרון יחסי במוצר השני.
איך אנחנו פותרים לקיבוץ את אפשרויות היצור ביעילות?כלל מנחה: נדרג את גורמי הייצור לפי היתרון היחסי שלהם. נוותר קודם על גורמי ייצור בעלי העלות האלטרנטיבית הנמוכה יותר. נתחיל בנקודה A, בה שתי הבנות ביום אחד עוסקות בדבש בלבד- התוצרת המקסימלית הייתה 25 ק"ג דבש. עכשיו נחשוב איך להמשיך את העקומה לפי הכלל המנחה:
במעבר לנקודה B, אנחנו רוצים לייצר 20 ליטר חלב. לכן סיגל (בעלת היתרון היחסי) תעבור לייצר חלב. סיגל צריכה לעבוד חצי יום בדבש וחצי יום בחלב. בנקודה Bיהיה לנו 22.5 ק"ג דבש ו 20 ליטר חלב.
בנקודה Cאנחנו רוצים 40 ליטר חלב. לכן סיגל תעבור לייצר חלב יום שלם.נסרין נשארת בעמדתה כמו בשתי הנקודות הקודמות- רק בדבש. מה שמעניין בנקודה C- יש כאן התמחות מלאה של כל גורמי הייצור של המשק (שתי הבנות!) סיגל בחלב ונסרין בדבש. כלומר, ככל שנתקדם הלאה- סיגל תמשיך לייצר חלב ונסרין תרד בייצור הדבש ותעלה בייצור החלב. יש לזכור שיכול להיות שהמשק צריך מוצר אחד יותר ממשנהו ולכן כל מקרה הוא תלוי בנסיבות.
נקודהDיש ייצור של 60 ליטר חלב. כל הזמן של סיגל ועוד חמישית מזמנה של נסרין. היא עובדת 4/5 מהזמן בייצור דבש, כלומר, 16 ק"ג דבש.
נקודהE נסרין עובדת 2/5 מהזמן בחליבה ומייצרת 80 ליטר חלב יחד עם סיגל. 3/5 מהזמן של נסרין מייצרות 12 ק"ג דבש וכן הלאה.
השיפוע ביןAו-B שונה בין שאר השיפועים על העקומה. ניתן להבחין כי ככל שנעים למטה על העקומה, העלות האלטרנטיבית השולית הולכת וגדלה. התחלנו ב 2.5 ועברנו ל-4. יכולת הייצור שלהן היא קבועה. כל עוד לא הייתה התמחות מלאה- היצור השתנה אבל ביחס קבוע לפי היתרון היחסי.
ייצור עם מספר גורמי ייצור ביחס קבוע ותופעת האבטלה המבנית:
עד כה, דיברנו על מצבים בהם היו לנו גורמי ייצור בעלי התמחות שונה או גורם ייצור יחיד. כעת נדבר על מצב בו יש שני מוצרים שבשביל לייצר אותם צריך תמהיל/יחס קבוע של שניים או יותר בגורמי הייצור.
המוצרים הם חיטה ושעורה. כדי לייצר טון חיטה צריך עובד אחד ודונם קרקע אחד. כדי לייצר טון שעורה צריך דונם קרקע אחד ושני עובדים.במשק יש 150 עובדים ו-100 דונם קרקע. איך נבנה את עקומת אפשרויות הייצור שלנו לפי זאת? שתי מגבלות: מגבלת העובדים ומגבלת הקרקע. אם נסתכל רק על מגבלת העובדים- נראה כי אם ניקח את כל העובדים שיש לנו לטובת ייצור חיטה- המקסימום שנוכל לייצר יהיה 150, ולטובת ייצור שעורה המקסימום יהיה 75.
בנקודהA יש מצב בו נחליט לייצר 70 טון שעורה. לשם כך נצטרך 70 דונם קרקע ו-140 עובדים. מה שישאר לייצור חיטה יהיה 10 עובדים ו-30 דונם. נשארו 20 דונם ללא שימוש, כי אין מספיק עובדים.
בנקודהB נייצר 80 טון חיטה. לשם כך נצטרך80 עובדים ו-80 דונם. נותרו 30 עובדים שלא עושים כלום, כי כל השטחים תפוסים.