ההיצע לעבודה

כשאנחנו מדברים על הביקוש לעבודה, הוא לא שונה בכללים שלו מהכללים שמתנהל שוק אחר מבחינת ביקוש והיצע. ההנחות הן שכל יצרן שואף להביא את הרווח למקסימום. השוק תחרותי ויש ריבוי פירמות שלא יכולות להשפיע על מחירי השוק.

השכר שלנו לעובד זה המחיר בשוק העבודה. שכר נומינלי– מקבלים במונחי מטבע הנקוב במספר. שכר ריאלי– הקשר בין השכר הנומינלי למחיר המוצר שאנחנו מייצרים. זה השכר הנומינלי (W) של העובד חלקי מחיר המוצר (P).

איך הפירמה תחליט כמה עובדים לקחת לטובת העבודה? הדילמה לא שונה ממצבים שונים מבחינת כמה לייצר. כמה עובדים להעסיק=כמה לייצר. מסתכלים בעצם על הרווח של הפירמה. הרווח הוא ביטוי של פדיון ועלויות. פדיון פחות עלויות שווה לרווח. בפירמה כל עוד העלויות נמוכות מהפדיון, שווה לה להמשיך לייצר. ברגע שהעלות השולית תהיה גדולה יותר מהפדיון השולי, זה יכרסם ברווח שלנו- אנחנו נוציא יותר ממה שנקבל.

אנחנו יודעים שהפירמה לא מייצרת רק עם עבודה, אלא גם עם הון. נניח שיש לנו מלא הון והשיקול הוא רק אם לקחת עוד עובד או לא- נסתכל רק על העלות השולית של ההעסקה הזו. ברגע שהפדיון והעלות השולית ישלבו- זו תהיה הנקודה שהפירמה תפסיק לייצר.התפוקה השולית של העובד היא התוספת כתוצאה מהעסקה של העובד האחרון. התפוקה השולית פוחתת ככל שגדל מספר העובדים. כל זה בהינתן שכמות ההון שלנו קבועה. אם כמות ההון הייתה גדלה, התפוקה הייתה גדלה.

עקומת הביקוש החדשה שלנו: ציר ה-Xהוא כמות עובדים (L=labor), על ציר ה-Yזה כמה שעולה לי להעסיק אותם. כלומר, הקשר הוא- כמות העובדים המבוקשת לשכר הריאלי (מחיר ההעסקה שלהם במונחים של תוצר). בנוסף, העקומה מבטאת גם את התפוקה השולית לעבודה. מצד אחד יש את עקומת הביקוש לעבודה שבו תרצה הפירמה לדרוש בכל רמה אפשרית של שכר, בה התפוקה השולית לעובד שווה לשכר הריאלי. למה? כי זה הסיפור של הפדיון ממקודם. יש קשר בין שתי עקומות שמתלכדות יחד.

ההיצע לעבודה

היצע העבודה מוכתב על-ידי ההתנהגות של משקי הבית. כלומר, תלות בין גורמים שונים. אותם צרכנים שרוכשים את המוצרים הם בעצמם גם היצע העבודה. הגדרות:

• אוכלוסיית גיל העבודה–כוללת את כל התושבים במדינה שהגיל שלהם עולה על 15, אך בניגוד לתפיסה שלנו- אין סף עליון (של פנסיה..) רק רף תחתון.
• כוח העבודה האזרחי–כולל את כל מי שמקבל שכר בתמורה לעבודה או שמחפש שכר עבודה ונמצא בתוך אוכלוסיית גיל העבודה. לכן חיילים, מנדבים, אסירים וכו' לא נכנסים לכך. מספר ולא אחוז.
• שיעור ההשתתפות בכוח העבודה האזרחי–אותו אחוז מאוכלוסיית גיל העבודה שמשתתפת בכח העבודה האזרחי.
• שיעור המועסקים –האחוז של אלה שמועסקים בפועל, לא משנה באיזה היקף משרה. הם מועסקים מתוך כוח העבודה האזרחי.

גורמים שמשפיעים על היצע העבודה:

1. מבנה דמוגרפי–מה שיכול להביא לגידול בצמיחה במשק יכול להיות גידול באוכלוסייה. אולם, גידול באוכלוסייה עצמה לא מבטיח צמיחה. חשוב להסתכל על הרכב הגילאים.
2. גודל משק הבית וההרכב שלו–למשל משפחות. כמה נפשות יש במשפחה, כמות הילדים, באיזה גילאים הילדים. למשל היצע העבודה של הנשים יורד ככל שיש יותר ילדים. אפשר להשפיע על זה למשל כמו קצבאות.
3. תמורות דמוגרפיות אחרות–תוחלת חיים עולה. אנשים פורשים מהעבודה אך עדיין נשארים בסטטיסטיקה.
4. גורמים חברתיים ותרבותיים–למשל מצופה מאישה להיות שנה בבית עם הילד שנולד. גם נורמות של אבטלה (למשל נשים ערביות וגברים חרדים). קיום הכנסות מהון- אם משקי הבית מחזיקים בהון יש להם הכנסות גם ממנו. בנוסף, השכלה גם משפיעה על הכלכלה. הרי היצע העבודה שלנו בהווה תלוי בציפיות העתידיות שלנו, וזה משחק תפקיד מאוד גדול בכלכלה.

הדבר שהכי משפיע על היצע העבודה הוא שכר. אנחנו חושבים שככל שהשכר יהיה יותר גבוה היצע העבודה יגדל (נהיה מוכנים לעבוד יותר). אמפירית זה לא נכון. למשל במאה ה- 18 וה-19 קיבלו שכר נמוך ועבדו מלא. מאז השכר עלה מאוד אך אנשים עובדים הרבה פחות שעות. יש שתי השפעות שפועלות במקביל, באופן סותר:

• השפעת התחלופה–אם השכר יגדל נהיה מוכנים להגדיל את היצע העבודה. למשל עבור כל שעת עבודה נוספת נקבל יותר כסף (אחרי מכסה מסוימת), סביר שהעובדים יעבדו יותר כי כדאי להם.
• השפעת ההכנסה–24 שעות יכולות להתחלק לפנאי ולעבודה. כשהשכר עולה, יכול להיות שהעובדים יגידו ששווה להם לעצור ולהקדיש יותר זמן לפנאי.

ההשפעות מקזזות אחת את השנייה- אי אפשר לדעת מה באמת יקרה כתוצאה מכל אחת מהן. אולם, אנחנו יודעים שהשכר משפיע על המובטלים, כי אולי יהיה אטרקטיבי מבחינתם לצאת לעבודה. לכן, ניטה לומר שההיצע לעבודה עולה ככל שהשכר עולה.

שיווי המשקל בשוק העבודה– נקבע במקום שהביקוש פוגש את ההיצע. השכר הריאלי שמבטא את הקשר בין התפוקה השולית לעבודה לביקוש לעבודה, מתחבר גם להיצע העבודה. זוהי רמת התעסוקה המלאה במשק שמבטאת את השכר הנתון שכל אחד היה מוכן לעבוד בו. תזוזה של העקומה יכולה להביא לשינויים בשכר למשל, כמו בעקומה הקודמת. למשל אם נגדיל כמות ההון.

הכסף

מהו הכסף בעצם? האם כסף הוא סוג של מוצר? הרי יש היצע וביקוש לכסף. באופן מוחשי הוא יכול לבוא כמטילי זהב וכאלה. עם זאת, הכסף הוא לא בדיוק מוצר- אי אפשר לצרוך, להינות ממנו, להפיק תועלת ממנו עצמו(המלך מידס). הוא משמש אותנו באופן עקיף לכל אלו, כדי להפיק תועלת מדברים אחרים. אנחנו מעוניינים בכסף כדי שנוכל להיפטר ממנו. במובן זה הוא כמו שמן במנוע. מה שמשמעותי הוא החלקים של המנוע, כשהשמן עצמו הוא לא חלק מהמנוע. כשיש מספיק שמן המנוע עובד טוב אבל כשיש יותר מדי או פחות מדי- זה לא טוב. ככה גם בכלכלה. הכסף חייב להתאים לצרכי הכלכלה.