הבחנה בין החוויה הדתית למיסטית

הוא טען ששני סוגי האנשים הללו זקוקים לשתי חוויות שונות של דת. החווה של ה"חזקה בתשובה", זה היה מה שעניין את הפסיכולוגים באותו זמן. הוא אמר שזה מגיע מהרצון למצוא הקלה בנפש הסובלת, ושמי שיעבור את זה לא יהיו אנשים מהמח הבריא. המטאפורה המוכרת ביותר שלו היא הבית של הקומה אחת, או הבניין של שתי הקומות.

בבניין הקומה האחת, נמצאים האנשים שצלח עליהם מזלם. יש להם גם כן צרות והם לא תמיד מאמינים, אבל בעינהם זו שאלה של איך שזה נראה, של שטחי. יש מינוס יש פלוס אבל בסוף זה מתאזן. אם אתה נפש חולה זה לא מתאזן, כי כל האושר והדברים הטובים שיקרו להם לא באמת מאזנים את זה. זה בית עם שתי קומות. אי אפשר להגיע לשלום ולקומה אחת ומאוזנת כשיש נפש לא בריאה. זה לא יכול להתאזן שיש השקפת עולם של – למה כל זה משנה ומה המשמעות של זה בכלל? הנפש החולה צריכה לעבור שינוי גדול. עליו להשאיר מאחוריו את העולם של שמחה, שלא משפיעה עליו, ולעבור לעולם של מציאת משמעות. חווית המרה היא דרך אחת לעשות את זה, לעבור לעולם המשמעות. וויליאם אומר שהמחשבו תהקשות שהמחשבה האפוטימית מתעלמת מהן הן חלק מאד חשוב מהמציאות, ושרק התמודדות איתן תפתח אותנו להבנה עמוקה יותר של המציאות ומציאת משמעות. זו הייתה דרכו להבין למה יש משהו יותר אותנטי ללראות את התמונה הגדולה.

מתי הקפיצה בין הקומה הראשונה לשנייה מתרחשת? בשינוי התודעתי, שמגיע דרך החוויה המיסטית.

 הבחנה בין החוויה הדתית למיסטית-

יש שאומרים שכל חוויה מיסטית היא דתית ולא כל חוויה דתית היא מיסטית, ויש שאומרים ששני המעגלים פשוט חופפים. אבל הגדרה כללית תהיה ששתי החוויות כוללות הרגשה של משהו גדול מאתנו שאנחנו חווים תקשורת אתו.  uniomystica-ההרגשה של הפיכה לאחד .ויליאם ג'יימס הודה שהוא מעולם לא חווה את זה והוא מאד רוצה לחוות ולהבין את זה.

‏יום חמישי 25 אפריל 2013

המחקר של וויליאם ג'יימס הגדיר את הדת כל כך טוב, שעל אף שפרדיגמות המחקר מאד השתנו- ההגדרות שלו נשארו רלוונטיות עד היום. הוא הצליח לזקק את האלמנטים העיקריים של מה היא חוויה מיסטית.

1. ineffability- משהו שאתה לא יכול להסביר במילים. זה מה שנשמע כמעט מכל מי שחווה חוויה מיסטית. אלו אנשים שאומרים שאין להם את המילים לתאר את זה. זה גם אומר שחייבים לחוות את זה בעצמנו אם רוצים להבין את זה.

זו גם תמיד חוויה יחידינית יחידה, שאי אפשר לשכפל.

2. the noetic quality- הרגשה שיש משהו שעכשיו למדתי, שפתאום אני מבין. זה נשמע מעט יותר קוגניטיבי ממה שאמרנו שאי אפשר לעשות בשלב הראשון. אתה יודע משהו חדש אבל לא יכול להסביר אותו במילים. יש משהו מאד דומה בכל החוויות המיסטיות לאורך הדורות והמקומות השונים.
3. פחות קריטי- transiency: אומר שזה לא יכול להתמשך הרבה זמן, משתי שניות לשעה. אבל לא יותר. כשזה מתמוגג את עדיין יכול לזכור את זה (לעשות את החיבור עם נוירולוגיה כשנלמד את זה). יכול ליהות שאדם יחווה סדרה של חוויות מיסטיות בחייו- ואז יכולה להיות איזשהיא הקדמה. זה נעלם אבל בפעם הבאה תוכל להתחיל גבוה יותר מבחינת ה-insight.

אפילו אם זה היה קצרצר אנשים מרגישים שזה משמעותי מאד, זה לא מוריד מתחושת החשיבות של זה.

4.passivity- אתה יכול להתאמץ מאד על מנת לחוות חוויה מיסטית, אבל אתה לא יכול לגרום לזה. זה לא בשליטתך באמת. יש פה אלמנט של לוותר על הסוכנות האישית כדי שתוכל לחוות את החוויה באופן שלם.

ויליאם רואה את העולם כמלא בחוויות, ורק מעט מהן מיסטיות מלאות. מדובר במקרים בהם אנשים מרגישים שהם חוו את אלוהים. חוויות דתיות רבות הן לאו דווקא מסטיות, אבל יכולות להיות. זה לא מפתיע שמנהיגי הדת הגדולים שאנו מכירים חוו חוויות מיסטיות.

חוויה דתית: זה קורה לבני אדם כשהם בלחץ או מתח, והם מרגישים שהם הגיעו לגבול מסויים (גבול אישי למה הם יכולים לעשות, גבול אישי למה שהם יכולים להבין וכו'). זה עוזר להם להתעלות מעל החוויה הזו). הדבר הזה נותן להם הקלה גדולה. החלק האחרון של זה הוא שהם מפרשים את מה שקרה בשפה שקשורה לדת. ג'ימס יטען שלאנשים יהיו את הרגעים האלו, ואז האנשים האלו יגידו: שהייתה להם חוויה דתית.

הסולם המסטי

הוא מנסה לשים את התופעה על טווח- החל מדברים שכולם יכולים להזדהות איתה, ועד לחוויות הפסיכופתולוגיות הקיצוניות. הוא חשב שחוויות מיסטיות זה נמצא איפשהוא באמצע.

אז הסולם הוא כך:

1. תחושה שפתאום להכל יש יותר משמעות.
2. דה ז'ה וו.
3. שינויים בתודעה- שנגרמים על ידי סמים. להשתמש בחומרים חיצוניים כדי לשנות את האופן בו המח שלנו תופש את המציאות. יש חקר של חומרים כאלו- חומרים שמביאים לחוויות מיסטיות הזתיות (פטריות, חומרים הזיתיים).